רבות חשבתי איך אפשר להתאהב במקום...איך אפשר להתרגש מאבן
איך אפשר להיות מתגעגת ומשתוקקת לרוח השוכנת בעיר כול כל
שנוייה במחלוקות כול כך יפה ומכוערת בו-זמנית...
ואז כשהרגשתי הכול נהיהי כול כך ברור ...איך אפשר שלא הטוהר
הקדושה היופי הטוטאלי והאין סופי שממלא וממלא עד חנק.
אוהבת אני מאוהבת אני בפשטות ובשכינה ,רוצה אני להיות ירושלים
להיות אם ולחבוק את בניה כאשר בידה האחת שושן אדום ובידה
השנייה נחש ....
רוצה אני להיות ירושלים ...בדיוק כמו האור שבה הצורב את
השפתיים בנשיקת נצח....ובדממה הטעונה ...להיות אהובתו של הזמן
שקטה ורועמת...כאשר בנשימתו מתעוררת אני לחיים ובנשיקתו על
זנבי נופלת שבי לשינת עולמים...