כל כך קר לי עכשיו ועצוב
כמו ציפור, כלואה לי בכלוב
רוצה לצאת לחופשי, אל הדרור
ולנשום שוב אוויר מלא אור.
אך איני יכולה לצאת לחופשי
כי ידיו שוב קורעות את ליבי ונפשי
מנסה בו לבעוט, להילחם על חיי
אך לשווא, אין מנוס מידיו,
אלוהיי...
ושוב הוא כועס, אותו הילד
עם אש בליבו, ועיניים תכלת
וזורק את נפשי הפצועה לתהום
ויודעת אני שאמות עוד היום.
הוא מכה בנפשי שוב ללא רחמים
איש זקן, שבפנים הוא רק ילד תמים
לא אוכל לעולם עוד בחופש לבחור
אאלץ, כנראה, לוותר על האור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.