בשביל הרקורד, כל מה שכתוב פה, ראיתי, הרגשתי, וקרה היום.
בהלוויתו של חברו הטוב אלמוג ז"ל, יהי זכרו ברוך.


היום, בהלוויה, ראיתי את כולם,
ראיתי את כל מי שהיה איתו בבית הספר היסודי,
ראיתי מי שהיה איתו בתיכון,
ראיתי את מי שהיה איתו בחטיבת ביניים,
ראיתי את כל מי שאני מחשיב לארס,
או אנשים שאני לא מדבר איתם אפילו, כל מיני בנות, ובנים.
אנשים מכל העדות, מזרחיים, ומערביים.
ספרדים ואשכנזים.
חנונים, מקובלים וכל היוצא במונח.
כל המשפחה שלו, וכל מי שלא מהמשפחה.
לבנים, שחורים.
כיפה סרוגה, כיפה שלמה, אין כיפה.
ובכלל דתיים, חרדים וחילוניים...
ואם זה מה שצריך, שאדם יקר ושמח יאבד לנו כדי שנתקרב, ולו
בטיפה...אני לא רוצה לחשוב מה צריך לקרות בשביל להתקרב יותר...