20/05/02

1.

פעם אהבתי אותה עיר רפאים חשוכה כזו... איך הגעת למצב שכזה...
פעם היית מלאת חיים פעם היית עיר של אהבה נעורים. הולך בתוך
העיר שלי. היום היא שלי לבד אני היחיד נשארתי.
הפחד ששיתק אותי אליה השאיר אותי צמוד לאדמה אחרי המגפה המלחמה
והנטישה ההמונית לקראת סוף המאה. נשארתי לבד בודד הולך ברחוב
הריק. ריח של ביוב שכבר מזמן יבש בתוך תעלות
ניקוז כבד מינשוא. עכברושים כבשו אותה. ממלאים כל גומחה
וצינור.אני הולך ברחוב הזה האוויר סמיך מתמיד... אני מרגיש
שאני הולך בתוכו והוא עוטף אותי מחבק אותי חזק כאילו להחזיק
אותי קרוב לעיר שלי... אני שומע את ההדהוד של גרוטאות ברוח והן
נשמעות לי כמו מנגינה של הרס וחורבן. העיר,האפלה והשיממון
מדברים אלי אומרים לי להשאר ... מתחננים בדרכם שלהם לנחמה. אני
מרדיש את ליבי ניצבט לשמע חריקת פח ומתכת אחרת, אני כבר מכיר
את העיר על כל גרגר חול שבא. העצמות שלי רועדות הלילה יותר
מתמיד. הלילה הוא הלילה בו אני אומר שלום לכל חפץ א גרוטאה
בעיר... שלום לאוויר המעופש... ולהיפטר לחלוטין מכל רגש פחדני
שהיה לי לעיר הזו... הלילה אני נוטש... הלילה זה הלילה שלי.