ערב אחד אלהים חזר מהעבודה. הוא היה מאוד עייף ורעב. אישתו,
טלי, היתה בחוג התעמלות, והוא חיכה שהיא תחזור, כדי שהם יאכלו
ארוחת ערב ביחד.
בטלוויזיה לא היה מה לראות. כאילו, היה מה לראות, זה פשוט לא
היה מעניין לאלהים. הוא זיפזפ קצת. שידור חוזר של פרקליטי אל
איי. תכנית משעממת על פוליטיקה, עם אנשים שצועקים, במקום לדבר
אחד עם השני. טוק שואו של מנחה מזוייף, שמארח (בשידור חי)
חבורת אנשים מזוייפים, שיושבים במעגל ומאוד מרוצים מעצמם.
בערוץ המדע היה סרט תיעודי על גידול דבורים. משעמם.
הוא כיבה את הטלוויזיה וחשב מה הוא יכול לעשות עד שאשתו טלי
תחזור. הוא רצה לעשות משהו כדי שכשהיא תבוא ותשאל אותו מה חדש,
ואם היה לו משעמם לבד בבית, הוא יוכל להראות לה ולומר: "תראי
מה עשיתי בזמן שחכיתי לך".
אלהים ניזכר באיזה תוהו ובוהו שהיה זרוק אצלו בבויידעם. כל שנה
לפני פסח טלי היתה אומרת לו: "נו, אולי תזרוק כבר את התוהו
ובוהו הזה? אתה הרי לא תעשה איתו שום דבר", ואלהים היה עונה
לה: "פסח? מה זה פסח?".
אז הוא החליט להפתיע אותה ולעשות משהו עם התוהו ובוהו הזה. ככה
הוא גם יראה לה מה הוא עשה בזמן שהיא לא היתה, וגם יפנה קצת
מקום בבויידעם.
לא נלאה אתכם בפרטים, אבל אלהים לקח את התוהו ובוהו הזה וברא
עולם. זה לקח לו קצת יותר זמן ממה שהוא תיכנן בהתחלה. הוא לא
שיער שלברוא עולם זה כזה ביג דיל. כשטלי חזרה הביתה הוא היה
כולו שקוע בעבודה, והראה לה מה שהוא הספיק עד עכשיו. היא פלטה
"יופי", הוסיפה "תיזהר עם הרוח שאתה עושה על המים, שלא תרטיב
את השטיח החדש", והלכה להתקלח.
בכל ערב, אחרי שחזר מהעבודה, אלהים עבד עוד קצת על התוהו ובוהו
שלו, שהלך וקיבל צורה של עולם. טלי הרגישה די משועממת בכל
הערבים האלה, אבל היא לא אמרה לו שום דבר, כי היא ראתה כמה זה
חשוב לאלהים. מפעם לפעם הוא היה קורא לה ומראה לה מה הוא הספיק
באותו יום, והיא היתה מהנהנת בראשה ואומרת כי טוב, אבל מתי
נעשה משהו ביחד? טלי אמרה שזה יותר גרוע ממתי שיש מונדיאל, כי
כדורגל היא יכולה לראות ביחד עם אלהים, ואז הוא לפחות מתייחס
אליה. אלהים הקשיב לה לרגע, ושאל "מונדיאל? מה זה מונדיאל?".
אחר כך הוא הניד בראשו, מילמל לעצמו "לא משנה", וחזר לברוא את
העולם.
אחרי שבוע של עבודה, שניראה כמו נצח לטלי, אלהים הכריז שהעולם
מוכן, ושם אותו באקוואריום גדול בסלון. טלי היתה מרוצה שעכשיו
הכל יחזור להיות כמו קודם, וגם די מצא חן בעיניה מה שאלהים שלה
יצר במו ידיו. היא אהבה אותו על זה. אבל התקוות שלה שהכל יחזור
להיות כמו קודם די התנפצו, כמו שאומרים. אלהים התעסק כל הזמן
עם העולם שלו. הוא הסתכל כל הזמן מה אדם וחוה עושים, וגם אחרי
הבני ובנות אדם וחוה הוא עקב כל הזמן. מדי פעם הוא היה מדבר
אליהם, וגם התערב להם בעיניינים. טלי הבינה שמאוד איכפת לו ממה
שקורא, אבל המצב הפך אט אט לבלתי ניסבל. אלהים הפסיק ללכת
לעבודה, והיה רק מתעסק כל היום עם העולם שהוא ברא. האגו שלו
נהיה נורא נפוח מחשיבות עצמית, כאילו שהוא אלהים. כשטלי היתה
מנסה לדבר איתו הוא היה מתעלם, או עונה לה בצורה נבזית. היא
הבליגה בהתחלה, כי בכל זאת היא אהבה אותו, אבל בסופו של דבר
נימאס לה, והגיעו מים עד נפש, והיא שפכה את המים האלה לתוך
האקוואריום והציפה את העולם של אלהים, ועזבה את הבית. אלהים
הספיק בקושי להציל בן אדם אחד, שהיה חבר די טוב שלו, נוח. ביחד
עם נוח הוא הציל עוד כמה אנשים וחיות אחרות, ואיתם הוא התחיל
מהתחלה. הוא בכלל לא כעס על טלי. פשוט לא היה לו איכפת. בהתחלה
הוא בכלל לא שם לב שהיא עזבה את הבית. וכשהוא שם לב, זה כבר
לא שינה כלום. היה לו עולם משלו.