לפעמים, עצם מהותנו
היא לשמור על הבועות שבקולה.
לעטוף אותן במילים קשות,
שאמא הייתה אומרת,
ולהדק היטב את הפקק.

לפעמים כל מה שנותר לנו לעשות
זה לבעבע בשקט בשקט,
בלי לעורר תשומת לב,
לא לנער, לא לשפוך בטעות.
לחכות במקרר,
לפה חולף שירצה ללגום.


לפעמים, עצם מהותנו
היא להגן על חצי הסגריה הבוערת.
לשאוף אותה עד תום,
עד שיוותר רק אפר,
למרגלות השלט האוסר עישון.

לפעמים, כל מה שנותר לנו לעשות
זה להתעכל באור עמום,
להעלם אט אט
בהפסקת הצהריים, בתחנה המרכזית.
לקוות שהעשן שלנו
יביא סיפוק מה לריאה חולפת.