מזי והרצל ישבו מול הטלוויזיה בסלון, הרצל זיפזפ בטלוויזיה עם
השלט ומעת לעת שחרר כמה קללות לאויר. בשביל הרצל, 52 הערוצים
שריצדו מולו לא היוו תמורה הולמת עבור 45 ש"ח לחודש, שגם אותם
הסכים להוציא רק לאחר משא ומתן כבד עם חברת הכבלים, בין היתר
הובטח לו לווין אישי שיעמוד תמיד בכוננות אם משהוא ישתבש.
מזי היתה אשת מכירות במרכז השירות הממוחשב של סלקום, בשל
סבלנותה הרבה היתה אחת העובדות היחידות שהיו מסוגלות לספוג שתי
משמרות של קללות וגידופים, בעיות וטענות מצד לקוחות זועמים
וכמובן - צודקים.
מזי היתה אישה פשוטה, היא חייה חיים פשוטים ולמעשה מלבד מוצריי
קוסמטיקה מעטים מבית Loreal, הסתפקה בפחות ממעט. את שאר הכסף
חסכה כדיי לקנות להרצל מתנת יום הולדת יקרה - טלוויזיה חדשה
בגודל 48 אינץ לתפארת מדינת ישראל ולעיניו של הרצל.
יום ההולדת של הרצל קרב ובא, הרצל שהיה קרוב אל מחסום ה 40
יותר מתמיד, הילך עצבני וחסר מנוחה באופן לא רגיל.
הרצל החזיק בתואר יוקרתי - מזה 20 שנה הוא עובד בחברת "רפאל"
המפורסמת, בחטיבת הטילים היוקרתית, הרצל היה מתהדר בגאווה
בארועים ובכנסים חברתיים בתואר ה"עובד המצטיין" שקיבל לא מזמן
בנוסף לתואר "מפעל חיים" שקיבל הודות ל20 שנות עבודה בחברה -
כרתך.
כעת, כשנותרו שבועיים עד שישבור את מחסום גיל ה40, שעות העבודה
עברו לאט, המחשבות נדדו הרחק יותר ויותר והימים הפכו מרירים
כטיפות הזיעה שעל חזהו השעיר.
מזי המסכנה ספגה את הכל, לאחר שתי משמרות הייתה חוזרת בריצה
כדי להכין לבעלה האהוב ארוחה חמה לפניי שיחזור, ריצה שלא פעם
כשלה ועלתה לה מחיר של יותר מצלחת שנזרקה אל עבר הקיר. היא
באמת ובתמים השתדלה, כך תמיד היו שלושה מנות בכל ארוחה כשאחת
מהן, באופן קבוע, חזה עוף ברוטב מרינדה. כן כן, מנה זו התווספה
כתוצאה מתוכנית בישול שהרצל ראה בנעוריו ומאז נטרפה עליו דעתו
והעוף הפך לחלק ממשוש חייו. מזי לא היתה צריכה לטרוח וליסוע כל
הדרך אל הקצב לקנות בשר, הרצל חסך לה את כל הבלאגן כשבמקום
הגינה המטופחת שהייתה באחורי הבית הפרטי שרכשו לא מזמן, בנה
הרצל לול תרנגולות חדיש והיה שוחט מדי בוקר עוף טרי לארוחת
הערב.
עם הזמן פיתח הרצל שיטה כך שלא יתלכלך בדם ויאלץ להחליף בגדים
לפני שיצא לעבודה, הוא פשוט היה מחזיק את העוף צמוד למשקוף
והיה טורק את הדלת על צווארו. לא פעם חשב שהעוף מביט אל עבר
המזוזה ברגעיו האחרונים וממלמל כמה קולות שבטח היו הווידוי
האחרון ומכיוון שכך, ראה הרצל את עצמו כשליח האל שנתן לנשמות
טועות שהתגלגלו לתוך תרנגולותיו הזדמנות לומר וידוי אחרון על
חטאיהם לפני מותם. אז איפה היינו?
כמו שאמרנו, הרצל ספר את ימיו האחרונים לפני יום הולדתו ומזי
הוסיפה אינ'ץ נוסף לטלוויזיה עם כל יום שעבר בחשש כבד שמא הרצל
לא יהיה מרוצה.
לזכותו של הרצל יאמר שלמרות יחסו המריר כלפיי המשפחה והלחץ,
הלחץ והעצבים בהם היה נתון באופן יום יומי ושרק גברו מיום
ליום, עדיין היה דואג לחיזוק התא המשפחתי ולשימור הקשר בינו
ובין אישתו מזי וכך בכל לילה לפני השינה היה מקדיש לה כחצי שעה
של סבל ועינויים עד שהיה גומר ונאנח לצידה. פעם, הוא היה גם
מדליק סיגריה, אך הפסיק לפני כחודשיים לאחר שהרופא קצב לו את
שנותיו ובהסבר פשוט, שגם הרצל הבין, גרם לו לוותר על הסרטן
לטובת עוד כמה שנים של צפיה בטלוויזיה.
ולבסוף, היום המיוחל הגיע. מזי עשתה בחוכמה ותכננה את היום הזה
כשבוע מראש ותאמה את הגעת הטלוויזיה בדיוק בזמן הנכון, הרצל גם
השתדל נורא וכמחווה שחט שני עופות לרגל החג. העוגה דלקה, האוכל
חיכה, הילדים חייכו (אם כי נראו מאולצים טיפה) ומזי ישבה
וחיכתה בסבלנות ובאושר על הספה כשהיא מנגבת מדי פעם את אגלי
הזיעה ממצחה. לפתע הרצל נכנס, הוא עמד בפתח הדלת והביט אל
משפחתו האהובה, ריח העופות המתפללים ונרות העוגה ריצדו ולפתע
הבחינו עיניו הזקנות בטלוויזיה החדשה שעמדה הכן במקום אותה
ישנה שנקנתה רק בשנה שעברה.
הרצל חייך חיוך מריר והתיישב על יד אשתו האהובה מזי מול
הטלוויזיה, הוא הניח יד שמנה מסביב לצווארה ונשק לה כאות תודה,
מזי נשפה בהקלה והביטה בו בתיקווה, הרצל הרים ביד שמאל את השלט
ולחץ על הספרה אחת, אחת! אך חיים יבין לא מופיע, אחת! ועדיין
דבר.
החיוך בפניו של הרצל והתקווה בפניה של מזי התחלפו בתקווה בפניו
של הרצל בבית המשפט וחיוך על פניה של מזי שעה שנשמה את נשימתה
האחרונה וסוף סוף השתחררה מחייה האומללים.

מסתבר, שכל טעותה של מזי היה שאת 50 האינץ' של צבעים ותחנות
שכחה לחבר לשקע החשמל שניצב מאחור. מזי שלנו לא היתה פקחית
נורא, לא יותר מהנדרש להכנת ארוחה חמה בת שלושה מנות ועוף
ברוטב מרינדה. ויש אומרים שבזמן נשימתה האחרונה הביטה גם היא
אל עבר המזוזה, יהי זכרה ברוך.