|
חומת הלבנים לבנה
צבא שלם מולה
ואני בתוכה
בוכה
רוצה החוצה
רוצה לברוח
צורחת
עד לחוסר אוויר
אך לשווא
מי ישמע?
מי ירחם?
מסתובבת סביבי
שממה
כלום
חול ואפר
נשמות אבודות
מוזיקה קלילה
באוזניי
רוח קרירה על פניי
עיניי נעצמות
אני רואה שחור
בלי אופק
פוקחת את עיניי
אני רואה שחור
בלי אופק
גלימה שחורה על גופי
רגליי השבירות נכנעות לרצפה
ידיי מקלות על נפלתי
העולם מסתובב
אדום
כחול
כתום
צהוב
אני עפה
עפה מעל החומה הגבוהה
מעל לצבא השלם
מעל הנשמות האבודות
מעל הכל
רואה חיוכים
רואה אושר
רואה אנשים שמחים
רואה מילים עדינות
רואה
רוצה
ומתגעגעת
מתגעגעת לכאב האהוב
מתגעגעת לכאב האהבה
מתגעגעת לשם
בין החומה
מאחורי הצבא
בין הנשמות האבודות
מתגעגעת למקומי
לשממה
לכלום
המלא
לעיניים הנועצות סכינים
פוקחת עיניי
העולם עומד
קמה על רגליי
מסתובבת סביבי
שממה
כלום
בין החומה
מאחורי הצבא
בין נשמות האבודות
חיוך
על פניי
אני פה
לתמיד. |
|
|
החיים הם כמו
טרמפולינה - פעם
אתה למעלה, פעם
אתה למטה, וכל
הזמן יש
"בווווווווווווווווווווווווווווווווווווינג"
מעצבן ברקע.
אחד ברגע של
פילוסופיה.
בוינג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.