תאר לעצמך, שאתה נוסע בכביש, ואז, בדיוק מתחת למחלף גנות,
כשאתה שומע את השיר החדש של אלאניס מוריסט, אתה נתקע במכונית
שלפניך. ובדיוק היית בדרך לראיון עבודה בחברת ענק בתל-אביב.
והאיש באלפא-רומאו שלפניך כבר מצלצל לעורך-דין שלו, ואתה, שאין
לך עבודה, והראיון שהיית אמור כבר להיות בו נדחה למועד לא
ידוע, לא כל-כך יודע מה לעשות. אתה יכול להתקשר לחברה שלך
שבעבודה שלה, אתה יכול להתקשר להורים שלך או לעורך-דין. הטמבון
של האלפא קצת התעקם, והפנס האחורי-ימני נשבר. אבל האיש שבאלפא
כועס, מאוד כועס. השיר של אלאניס כבר נגמר, והשדרנית מדווחת
מהמסוק של גלגל"צ שיש עומס במחלף גנות, ואתה יודע שזה באשמתך.
הנזק עומד על אלפיים שקל, שזה יותר ממה שהגרמניה הישנה שלך
זוללת בחודש, ואתה יודע שיהיה קשה עכשיו. תאר לעצמך שבמקום
פגיעה קלה בטמבון ובפנס היית מרסק את האלפא ונפצע קשה, או
נהרג. תאר לעצמך, שלא היה לך למי להתקשר. שהחברה שלך עזבה
אותך. שההורים שלך כבר לא בחיים, או שהם פשוט חרשים ולא שומעים
את הצלצול. שהעורך דין שלך בפגישה. במזל זה נגמר בטמבון עקום.
אפילו השיר של אלאניס כבר לא להיט.