אנשים קוראים לי משוגע.
אני קם כל בוקר ופושט את עצמי מעליי, בוחר תחפושת חדשה שתעטוף
אותי היום. מחליט על דמות שעוד לא הייתי מעולם, אותה אגלם ללא
דופי בעודי מתהלך בין אנשים.
לפעמים אני משקיע בתחפושת, מוסיף גם תכשיטים ואביזרים שיצליחו
בדרך הפשוטה שלהם לקשור אותי למי שבחרתי להיות באותו היום.
ולפעמים אני בוחל בה, מתעייף ממנה עוד לפני שהנחתי אותה על
גופי, מצטמרר מהמחשבה שאהפך להיות כמוהה, ולו רק ליום אחד.

אנשים קוראים לי משוגע. אני כבר התרגלתי.
יוצא מביתי, יום חדש לפניי, כה שונה הוא מקודמו. רק אתמול
הצלחתי לשנות את גורלי בעזרת תחפושת רגילה, כזו שנבלעת בין
ההמונים. והיום, אינני אותו אחד. היום בחרתי מסלול אחר.
פוסע בשבילים המובילים למרכז החיים, בוחן כיצד אני נראה בעיני
אנשים היום. העיינים שלהם, הן אומרות לי הכל.

אנשים קוראים לי משוגע. אני כבר התרגלתי. לעיתים נראה כאילו הם
המשוגעים ואני השפוי היחיד שמבין פה משהו בעולם המוזר הזה.
והפעם התחפושת נותנת לי כח. מרגיש כה נינוח בה, מתהלך לי בדרכי
לעיסוקיה של התחפושת שלי, חווה את עוצמתה דרך העיניים שלי.
והעיניים של כולם בוחנות אותי היום בכל רגע ורגע, ונראה כאילו
בחרתי היום תחפושת מיוחדת במינה.
לפתע אנשים מתקהלים סביבי בבהלה, צרחות נשמעות ותפילות נאמרות,
חודרות את דמותי, אך ממאנות להיכנס לתודעתי.

אנשים קוראים לי משוגע. אני כבר התרגלתי. לעיתים נראה כאילו הם
המשוגעים ואני השפוי היחיד שמבין פה משהו בעולם המוזר הזה.
מוצא את עצמי קשור לתוך מיטה, עטוף בתחפושת שלא אני בחרתי. בעל
כורחי הנני היום מישהו אחר, דמות שלא רציתי להיות.

אנשים קוראים לי משוגע.
אתה אינך מי שאתה חושב שאתה. אינך גם מי שאחרים חושבים שאתה.
אתה הינך מי שאתה חושב שאחרים חושבים שאתה.