היה לנו אחת עם לב שבור.
היה בקבוק קולה.
היה לנו לחם פרוס.
היה לנו גבינת נפוליון.
היתה לנו טלויזיה.
הייתה לנו מיטה.
והיו דמעות.
אה... והיה רחש מתמיד ברקע של צלצול הטלפון שנותר ללא מענה.
מה יש לנו עכשיו?
חצי כיכר לחם.
כמעט חצי כוס קולה.
טיפה גבינה לבנה.
קופסת שוקולד שחר פתוחה.
ואחת...
עם לב שבור.
עם קצת שוקולד על החזיה.
עם שני קילו עודפים.
עם כמה תובנות על עצמה.
ועם אחד שהלך.
מותר לי לכעוס?
זו אני.
כועסת.
בערך. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.