|
נועץ אתה עמוקות
אל כפות ידיי הפצועות
חבולות קשורות
מלובנת צנחתי לגאיות פעורים מבלבלים
בכסא גלגלים.
סודותיך שרטו אותי
מילותיך חוררו כקליעים
דקרת בי עם חיוכי הזהב השקטים
האדישים.
בחוד שרוף חרטת בגפי
שם, תאריך, כתובת
כדי שאם אאבד אי פעם, אדע לאן לחזור.
והנה, אוחזת אני מסמר
לוחצת אותו חזק אל העור
בתנועה מהירה
החלטית
מטביעה בך כעסי העצור
בזרועי המקועקת
ארורת בכיותיך המתות.
וכשבכל ריאותיך צרחת
זעקות שבר אמיתיות
אני אז
כאבתי גם. |
|
|
כולם מדברים על
קמיצה- אף אחד
לא מדבר על
בוהן
לאחד כואבת זרת-
הוא מקליד עם
האף, כמה אצבעות
על הסלוגן!
זוזו לסטרי,
שחושב שמוקי זה
שם מצוין
לסלוגניסט, אבל
לא שאלו אותו,
אז שיתגייס
לצנחנים יא
בנזונה! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.