(אוסף שירים)
כל שרציתי היה לישון.
ז"א- איתך, במיטתך.
חיבוך ארוך ומסובך
כמו דובים מתגוששים,
או מחול עכבישי
כשלפתע,
שככבר את ואני עוד לא,
התקפדת.
אני אוהב ת הרגעים האלו
(טיפשי ומזוכיסטי ככל שישמע)
שלי ושלך,
של חוסר האמון,
של הבלבול,
של אבדן האמונה
כי הם אמיתיים
כי יש יותר ממני אחריהם,
כי יש יותר ממך בי אחריהם
כי יש יותר אנחנו
לידך, מתוך תחושת עצמה שננסכה בי לרגע
השלמתי עם ההחלטה.
ברירת מחדל משופרת.
פתאום כבר לא יודע כלום.
לא מבין
התעורררנו בצמת, נשקתי לך, ירדתי
מה
מכ
ונית
שלקחה אותך.
פשטתי בגדיי, לבשתי מדיי.
קראתי מכתב ישן שלך מלפני שאנחנו.
רעדתי
קראתי את ברכת היומולדת שלך
הוצפתי.
אהבה.
אושר.
חוסר אונים.
האינסטינקט שלנו מכיר את חוק מרפי טוב מאיתנו
ויודע מה באמת טוב, אולי.
התעלמתי ממנו. הטפתי לי בגרות.
נטפתי מזעה.
הלכתי לתחנה לכיוון ת"א שלא דרכך.
שני אוטובוסים חלפו לת"א דרכך.
אבד לי אמוני בעצמי.
השמש המיסה את החלטתיותי.
רציתי לברוח במחירתי, מעצמי מהצורך לבחור.
כל שאומרים לי לעשות את הבחירה השקולה,
לא צריכים לשאת את משקלה.
אני כן.
בזכותך בכלל אני כותב. |