כל בוקר אותו המסלול כל בוקר  אותה הדרך ואותן חששות שמציפות
אותי יוצא מדלת הכניסה
הרחוב- רץ מהר לנסות לתפוס את האוטובוס כמו כל מפסיד אותו
בשניה האחרונה אחרי זה עסוק במחשבה מה היה קורה אילו לא הייתי
מבזבז כל כך הרבה זמן בלחפש ת'נעל , אנשים רצים אנשים באקסטזה
בבוקר לא רואים בעיניים  דוחפים מקללים ורק אני ואנוכי מתהלך
לי על אוזני אוזניות ונעימות של ואגנר ובטהובן  מענגות את לבי
עולה מגיע לתחנה מרכזית השיכור ששם שכבר מזמן הרצפה נראת כמו
עכוזו או להפך יושב שם בקבוק בירה או סיגריה לחילופין מתחנן
לאיזה שקל כדי לגמור לעצמו ת'בריאות כמובן שאני מתנדב בשמחה
לספק לו את זה ממשיך ללכת אחרי שירד מלבי עלוקה מספר אחת עולה
לאוטובוס ליד התחנה מחכים טיפוסים שלא ידעתי שקיימים בכלל על
כדור הארץ הזה מהרהר לעצמי שכנראה חתונה  בין אחים כן יכולה
לגרום לפגמים גנטיים.
האוטובוס - בעלייה  הנהג מזרז את כולם עוד שניה מתחילים
בהמראה , מטרתם העיקרית כנראה של צי הרכב והברזל של אגד היא
לגרום לנוסע את כמות הסבל הגדולה ביותר המותרת בחוק אוויר
מינימלי בליווי ריח זיעה מקסימלי יוצרים חוויה שלא ניתנת
לתיאור גם ע"י טובי אנשי הרוח של ימנו כמובן שהיום אני לא ישב
אחרי שכבר מצאתי מקום טוב עולה גברת מבוגרת שלא ידעתי שלנשים
בגיל הזה מותר בכלל להסתובב מחוץ לבתי זקנים בשיא האבירות אני
קם ונותן לה להתיישב במקומי ככה שעכשיו אני נתון לחסדיו של
הנהג ולחסדי הרגל שעל הברקס שלו בעיקר  גבירותיי ואדוני
הנוסעים הדקו חגורות אני ממריאים ולי רק נשאר להתפלל ולחזיק
חזק אם אני לא רוצה לפגוש את הזגוגית מקרוב אחרי נסיעה שאמרתי
את תפילת שמע בערך כמספר שנות ההשכלה של הנהג  אני יורד.
הבית ספר-  מעל לבית ספר מתנוסס השלט  שמישהו תלה בצחוק
Arbeit Macht  Frei   ואני בתפילה אחרונה  שניה לפני גזר הדין
עוד חושב  יש לי עוד סיכוי לברוח מה אני עושה  עיניי כרגע
נשואות לשלט מימני אני רואה כמה נחותות ששואלות אחת את השניה
מה הפירוש עד שאחת החכמולוגיות מסבירה לה שזה ברכת שלום ושהיא
ראתה אתה "בטיול השנתי" לפולין עכשיו אני רגוע שמישהי לפחות
זוכרת משהו ומשם ולא רק את מסע הקניות בקרקוב אני כבר בבית ספר
ת'אמת זה מאוד מזכיר את המקום המקורי שבו מתנוססת הסיסמא הזו
המון ביתנים בצורות סימטריות והרבה דשא ירוק רק ששם הדישון
האורגני הוא התוספת שתופסת ופה זה מי האבנית שמוסיפים עכשיו
בעודי פוסע לשכבה אני עובר דרך המחששה אחד "המוסדות" היותר
מטומטמים שקיימים כאילו המקום הוא קרן מזבח שפשוט כל אחד יכול
לשבת שם ולעשות מה שהוא רוצה בלי שאיזה מורה יעיז להגיד לו
משהו.
השכבה- נכנס לבניין בלובי אותם  ילדים תמיד לא משנה מתי
תעבור שם תמיד תראה אותם רובם ככולם מאותה כיתה כיתת הפשע או
המכינה לכלא או לחיי עבריינות מה הם מחזיקים אותם פה אנחנו בית
ספר לא גן חיות ,עכשיו אני בדילמה קשה להיכנס למורת שאיחרתי או
לחכות בחוץ בחברת הפיראטים . טוב אז אני יושב לי ליד קפטן הוק
והפמליה שלו אומנם לא צפיתי שהם ידברו על זיגמונד פרויד ועל
הפסיכואנליזה או על כיבושי של אלכסנדר מוקדון או אפילו  המשבר
הכלכלי שפוקד את העולם אבל שיחות ברמה ירודה כזו מפתיעות אותי
כל פעם מחדש גניבות אונס סמים ומוזיקה מזרחית הזמן זוחל לו ולא
מוכן לעבור ומרוב ייאוש כבר לא רואים טבלאות ומרוב שעמום כבר
לא רואים ציפורניים ואני מחכה לאותו קול אלוהי שיגאל אותי
מיסורי לאותו צלצול שיתן בי רוח חיים ואין מאושר באדם ממני
שהוא בא לפחות עכשיו אני יוכל לדבר עם ילדים שיודעים לאיית את
השם שלהם בלי שגיאות  
המדשאה -אצים רצים להם לדשא מתיישב אני ליד קן נמלים ובאוזני
מתנגנת דהרת הוולקלורים של ואגנר ופתאום המוזיקה מתחברת למה
שעיני רואות והכל נראה לי כמו נמלים הדשא שמוצף בילדים עם
ילקוטים על גבם נראה לי כמו קן נמלים ענק שבמקום תיקים אלו הם
דברים שליקטו לקן אני נדהם מהמחזה שעיני רואות המציאות מתערבבת
לי עם הדמיון וברגע השיא שניה לפני שריר יוצא לי מהפה חייב
מישהו להרוס לי את אותו רגע קסום תוך כדי הוצאת האוזניות
מהמכשיר  ואני חושב לעצמי איזה עונג בידוק הוא קיבל מאותו מעשה
נבלה  כדי להרגע מאותו שטות שעשה אותו בחור אני הולך לקפיטריה
בדרך מברך בברכת בוקר טוב מזויפת חצי שיכבה שמתוכם לחצי מהם
אין לי מושג מה רשום בתעודת זהות ליד הקטגוריה שם פרטי  
הקפיטריה -  לא יודע אם זה הבשר מלפני כמה ימים או שזה ריח
הקוראסונים שלא הצליחו למכור משהו אבל משהו רקוב במקום ,אם אתה
מחפש חוויה גסטרונומית  טעית בכתובת חבוב. לא יתכן שאין שמשרד
הבריאות לא בודק כאלה מקומות אימא אומרת אבל אין לה מושג מה
הולך שם הדבר היחידי שאני מוכן לקחת מהם זה קולה סגורה ונעולה
וגם זה אני עושה בחשש רב בא להוציא את הכסף עבור המשקה ואז....
נתפסתי זהו זה נלכדתי עשיתי שטות לא בדקתי שהשטח מוגדר בתור
שטח מסוכן הרוזן תפס אותי עכשיו עומדים כל האידאליים שלי מול
כל הרצון שלי לחיות חיים שלמים ומלאים בעולם הזה האם להביא
לאותו מר בחור  את כספי שאבא שלי היה מספיק חכם להרוויח או
שאלי לחלוק את מזלי הטוב עם אותו רוזן הרוזן לא מחכה עד שאני
אסקור את המצב ומציב לי אולטימטום הכסף או חייך כמובן שאחרי
שהוצאתי את הכסף אני לא יכול לשקר ולהגיד שאין לי  אז כנראה
שנגזר עלי היום לתת לו שקל , יוצא אני לדרכי בליווי אנחת רווחה
אז כנראה שאני אזכה לראות יום נוסף את השמש