לא בטוח שאוכל עוד לחבק,
לא יודע אם אוכל עוד לנשק,
אם אגע בעורה וארגיש נגיעה,
אם ארגיש את עורי מסתמר,
אם ארגיש את לבי הולם בחוזקה,
אם אביט בעיניה ואוכל לראות את נפשה.
לא מקבל עוד צמרמורות כפעם,
לא מרגיש עוד חדווה,
לא פותח עיניים בוהקות,
לא חש עוד פעימות.
תולש את ציפורניי בלי לחוש כאב,
ואיני יכול להביט בלבי שהתכווץ כל כך.
אנמיות מציפה את נפשי, זוחלת לתוך אימת סיוטי-
חלומות של מציאות פולשים לתוך ההזיה.
נגיעה של עקצוץ בחספוס של כל מחשבה,
אלחוש עצבי הטובע במערבולות התשוקה,
תשוקה שספגה,
ונתנה את אורו של החושך...
את שומעת? |
