אני אחת מהדבורים
עוברת בין הפרחים
רק בלילות החשוכים.
ואז הם כבר סגורים.
חסרת מעש, עצלה.
אך בנפשי אין מנוחה.
רוצה לעוף בין הפרחים
לא בלילות החשוכים,
בימים אביביים
לראות איך הם נפתחים.
לטעום את טעמם.
שיגלו לי את סודם.
אך אני אחת מהדבורים
שעפות רק בלילות אפורים,
את טעם הפרחים לא אדע.
ורק את נחירתם אשמע.
ארגיש את בדידותי בכוורת ההומה.
וצעקתי לעד תשאר עלומה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.