היום ראיתי אותך. ונעלמת לי.
היום ראיתי אותך... וזהו בערך, היית שם, באותו ספייס שאני
הייתי ואחרי זה הלכת.
והספייס? לא נשאר כזה ריק. מי יודע אולי אפילו בלי ששמתי לב
הוא היה מלא.
וזה אף פעם לא היה ככה, אף פעם, כי לפניך היו אנשים אחרים
ותמיד שהם היו הולכים היה ריק, ריק בספייס כמו שהיה ריק שאתה
הלכת. ותמיד היו פה אנשים מסביב, מתחלפים. צלליות של אדם.
ורק אתה הייתה כל כך חד, ועכשיו אני כבר לא רואה אותך. זה פשוט
נעלם פתאום והשאיר אותי בנקודה שממנה, כל דרך שאני אחליט ללכת
בה, תהיה דרך שלי.
הותרת אחריך הרבה מקום למחשבה על אנשים אחרים, כאילו תכננת
מראש שכשהרגשות יתנדפו, תשאיר חותם של כאב. ואולי זה באמת
ככה.

היום ראיתי אותך. ונעלמת לי.
בחיים לא חשבתי שאתה תעלם. בדרך כלל אתה סתם הולך, אבל הפעם
אפילו לא הרגשתי.

ככה זה נגמר הא.



19.5.02