מפת הלילה, יהלומים פזורים בחושך,
כשניצבתי בארמון הזכוכית המנצנצת.
מרחבי הדשא העצומים, ירוק שמיים ועצים מלהטים.
מבעד לחלון המלכות התבוננתי
וזאת אשר ראיתי:
----
נוף בראשית,תמיר ונעלה,
אל מקור המיים אתעלה,
וארווה את צמאוני שכבר יבש בו המעיין,
כמתגבר שוב בחושי החדשים,
ואלקח אל מחוזות שלא תרתי מעולם,
מחייך ובוכה כנעלם.
אל האור הלכתי בדריכות,
מסתנוור ודמעותי עוד לא יבשו,
קשת של גוונים בהירים וצלולים
נשברים עלי,
נמסים עלי,
כמו שרציתי בעברי
להיות שוב ילד של אבא,
ילד שיצא מבית האסורים.
גשם,
שגם אבא בוכה עלי,
מה עשית כ"כ רחוק?, היכן נסעת בלי לכתוב?,
ואני פונה אליו בתפילה חרישית.
"אנא אב יקר,הפוך את הגלגל לבראשית..."
אך הקור העז נושב בעזות בבשרי
באומרו אלי:"ילד לך הביתה,כאן אנחנו כבר סגורים"... |