מגיע לגשר מוזר שאין כלום מתחתיו,
פוסע עליו בזריזות ובודק יוהרת צעדיי,
בועט בקרשים ומקפץ בשאון בנייניו,
מבחין בתהום הנפערת תחת רגליי.

ניצב על הגשר המחבר תומתי לערמה,
מניח נפץ בקצותיו ומדליק את פתילי הייאוש,
מתבונן, סבלני - איזה צד יבחר הגורל בחכמה,
ולאן אאלץ לרוץ בחרפת הגישוש.

עומד על גדת הנהר שלא ניתן לעברו,
כתהום מתרחבת בין אם אתבונן בה או לא,
עדיין רואה את הצד השני וזוכר ערגתי אליו,
אבל אין בצד זה חומרים לבנות שוב את גשריו.

בורח לתוך המדבר בתקווה להדביר צמאוני,
הוזה שעוד יש תקנה, שאמצא עוד נהר ותהום,
אך מודע בלבי ששקעתי בחול טובעני,
ושמיים כחולים בוהקים, נסגרים על התום.