הקופסאות שלך.
יש לך כמה כאלה
ובכל אחת פיסת חיים,
אדם או שניים
או שנה.
והאהבות שלך, מכונסות קופסאות.
היו מבולבלות
אסופות מחשבה חכמה
וטיפשות מעשית
או פשוט בלבול של ילד שאהב לאהוב
ונהנה להשתמש לא רק
בלב אלה גם בגוף
כדי להרגיש.
קופסאות קופסאות. מסודרות לך בבית
חפצים ארוזים,
ערמות של מצבי רוח מתוייקים באריזות שקטות של דיסק.
ועכשיו גם אתה ארוז
בתוך קופסא.
רציתי לבקש
תן לי קצת מקום
קר לי בחוץ...
אבל אני לא בטוחה שאכיר את פניך הפצועות
והידיים שלך לא יאזרו כוח לחבק אותי גם כך.
שן ילד שלי, שן. רק אל תיקח לי את הזיכרון. |
