ולפעמים
פתאום אתה חושב
שאולי
איבדת חלק מעצמך.
איפשהו במהלך הדרך,
בכל השוטטויות חסרות המעש
בתוך מפת העיר שלך,
נרדף על ידי צילם של הבניינים, או
רודף אחר הפסים הלבנים
במעברי החצייה.
איפשהו
משהו נותר.
אולי
איבר
תחושה
מחשבה
אולי זה נותר בעיניה
של בחורה יפה, בחיוך שחייכת אליה,
או על הכסא
בבית קפה שבו ישבת.
אתה רק יודע
שמשהו חסר.
(ועכשיו מתחילה ריצת האמוק)
אתה סוס במירוץ,
ולא נותר בך האומץ
להמר על עצמך.
כל מה שיש לך, פרט להווייתך,
הוא הידיעה הזו, הנחרצת
שמשהו חסר.
ומילא זה-
אבל
לחיות חיים שלמים בסקרנות
מה? |
