חברה שלי, היא תמיד הולכת עם רגליים לא מגולחות. אני פשוט לא
מבין את זה. אני לא מצליח להיכנס לראש שלה. היא, מתי שאנחנו
נפגשים ואני לא מגולח, היא אומרת שזה דוקר, ושזה לא נעים
להתנשק ככה. אבל מה אני יעשה, אני עצלן מדי ואני גם אוהב את
הזיפים שלי ועוד יותר את הזקן שלי.
אבל כשאני אומר לה "מותק, למה את לא מגלחת?" היא מרימה את
הקול, אומרת שאני שוביניסט, לובשת את הבגדים שלה ויוצאת מהבית
שלי כמו שבאה. ואז אני רודף אחריה ומחזיר אותה הביתה, כי אני
לא רוצה שהיא תכעס עליי. אנחנו נכנסים שוב אליי הביתה ויושבים
על קצה המיטה, והיא מסתכלת עליי בפרצוף הכועס הזה שלה ואומרת
שבהולנד כל הזמן נשים הולכות עם רגליים לא מגולחות, וזה לא
מפריע לאף אחד. אבל אני בשלי, אומר שזה מרגיש כאילו אני שוכב
עם גבר. ואז היא שוב צועקת עליי ואומרת שאני לא מתחשב ברצונות
שלה ושאני חושב רק על עצמי,  וכל הזמן בטוח שכל דבר מגיע לו,
ושאם היא רוצה ללכת עם רגליים לא מגולחות זו זכותה. ואז היא
מאיימת שאם אני לא אפסיק עם הבקשות האלה היא תפסיק לעשות שפם.
באותו הרגע, אני נבהל ומשתתק והיא מחייכת בניצחון. ואז היא
זורקת אליי מבט סקסי, מלקקת את השפתיים שלה בפיתוי ומסמנת לי
להתקרב אליה. בינתיים אני סורק את כל הגוף שלה בעיניים, מלמעלה
למטה, תוקע מבט בחזה הגדול שלה, מדמיין איך אני אפשיט אותה עוד
מעט, ואז מוריד לאט לאט את המבט אל מפשעתה, ורואה את הבליטה
ההולכת וגדלה בתוך השימלה שלה.




כן. מסמך אנושי מזעזע, כמו שמישהו כתב לי בתגובות. אני חייבת
להודות שלא ציפיתי שאני אי פעם אחשוב על סיפור כזה, אבל בסופו
של דבר... זה לא כל כך נורא.. נכון? :)
(כפי שתיראו בתגובות - הדעות חלוקות. מאווווווווד.)