ביום של שתיקה
מחשבות צועקות
בדידות מעיקה
ובאות הדמעות.
כולם מסתכלים,
הגוף מתפתל.
חלום על שדים
למציאות משתחל.
חופים רחוקים
ושקיעה מתוקה,
אנשים עלובים
עם תרבות מצחיקה.
קטעים מתמונות,
רגעים של שמחה,
עוברים לי בראש
ללא זכר ממך.
כולם שואלים
ורוצים לדבר.
כולם דואגים,
לא רוצים לוותר.
מבטי לא שייך,
הוא רחוק ושונה,
האור בו דעך
והחושך עולה.
והפה, הוא נדם,
הוא אדיש אליהם.
הקיר נאטם
שוב השקט נוקם.
חופים מתרחקים
שקיעה עצובה.
אנשים עשירים
עם תרבות עלובה.
קטעים מסיוט,
מוחקים זכרונות.
שוב חוזרים למציאות,
שוב באות הדמעות. |
