נוכח נפקד, כאילו חי בשני עולמות, מדבר אל אנשים ודרכם,
מקשיב להם ושומע רק את נשימתי שלי, מהרהר בזמן שחולף לעד ,
שוהה כנגד כלום
אין דבר שלא קורה ,אבל יש דברים שקורים יותר מידי,
יש שמקשיבים ,יש שמאזינים ויש שמושכים בכתיפהם,
אך פתרונות איין.
מדברים על הנסתר כאילו גלוי ועל הגלוי כאילו נסתר.
שמש ברקיע כחול, וציפורי שיר אדומות עפות אל-על ,מרקיעות, עד
שהופכות לכדורים אדומים ומתרסקות בתודעתי,
מתנפצות ולא משאירות זכר. לעולם לא ישובו לפרוש כנפיהם, וקולן
עוד מכה בעור התוף, חורץ גורל ומנפץ את שנבנה בעמל כה רב.
הציפור נדמה, הקולות אבדו, השמש נשרפה ונותרתי משוטט במבוך לא
נגמר,חוזר על כל צעד כאילו לא היה, מסתובב על צירי ,מחפש אחר
דלתות נעלמות ,ומוצא רק את עצמי.....
דברים קורים, דברים משתנים,הזמן ממשיך.
ויש ,שציפורים מרקיעות אל-על ואינן מתנפצות , הן רק ממשיכות
לאי-שם ,הרחק מעין אדם, הרחק ממני שנשאר פה,
נוכח נפקד בין שתי עולמות,בין שתי אפשרויות ,
בלי בחירה ובלי בריחה,
בלי מי שיכניסני תחת כנפיו ויצל עליי מפני מחשבותיי,
מפני זה שאינו קורה ולא יקרה........