[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאור ברעם
/
בלתי נתפס

ביום שבו יתפסו אותי, סוף סוף, את תשבי בבית קפה, משקפי שמש
שחורים יסתירו לך את האדום בעיניים.
על השולחן, תצעק הכותרת באדום אחר, מתוך העמוד הראשי של
העיתון: "נתפס!"
ומתחת תמונה שלי, במבט מושפל, אולי מסתיר את הפנים בצווארון
החולצה, או מאחורי איזה עיתון.
אני אהיה כבול באזיקים לשוטר, או אולי שתי ידיי יהיו נתונות
באזיקים, לפני הגוף, קצת כמו שחקני כדורגל שמנסים לכסות על
האשכים כשהם עומדים בחומה, מחכים לבעיטת העונשין.

עונשין... בטלוויזיה וברדיו יראיינו אנשים ברחוב, הם יביעו
בשאט נפש ובשנאה את דעתם על העונש הראוי, יגידו משפטים כמו
"ברגעים כאלה אני מצטער שאין עונש מוות" וגם: " אני מקווה
שלפחות הוא לא יראה יותר אור יום."

ראיונות עם משפחות הקורבנות, יהפכו להיות האייטם המוביל
בתוכניות האירוח. רפי רשפים ויאיר לפידים ודומיהם ישאלו דמויות
שזהותם תטושטש (אבל לא כאבן) שאלות כמו:
"איך אתם מתמודדים עם הכאב?", "את/ה יכול לתאר אולי, בשביל
הצופים בבית, את המקרה האישי שלך?" וכמובן: "מה אתם חושבים
עליו?"
מבטים מלאי אמפתיה ילוו את השאלה.
שפתיים יתהדקו בתשובה ודמעה פוטוגנית אחת תעשה דרכה אט אט
במורד הלחי ובבתי הצופים יצטרפו אליה עוד כמה, בשביל
הסולידריות.

אבל את? את תשבי בבית קפה, עם חברה, היא תדבר הרבה, את תשתקי
לא מעט.
היא תגיד שהיא לא מאמינה, שהייתי כזה בחור טוב ונחמד ואיך היה
אפשר להאמין עליי, הדברים האלה שכתובים בעיתון, פשוט נורא.
בלתי נתפס.
ולמה לעזאזל לא חושבים על המשפחות, למה הם חייבים לצרף את
התיאורים הגרפיים המזעזעים האלה?
(אני אהפוך פתאום לסיבה לדון באתיקה של התקשורת).

חומר הראיות שיתפס בביתי, לא ישאיר מקום לספק, כך שלא יהיה ספק
ולא תהיה תקווה, שאולי מדובר בחשדות שווא, יהיה רק הלם.

את תהיי עצובה?
את תהיי עצובה.
אני מקווה שתעני לה במשפט אחד, בקול סדוק.
אני מקווה שלא תצליחי לסיים את המשפט הזה.
אני מקווה שתרימי את כוס הקפה ההפוך בשתי ידיים
ותנסי לכסות את הפנים בעזרתו. להסתיר את הדמעה.
"בן זונה."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צביקה הלולן
מזכיר לי את
עצמי בנעוריי.
לבן, עגלגל,
נטול שיערות ואם
מסתכלים מקרוב
רואים מלא סדקים
קטנים.


אפרוח ורוד,
בוקע מהביצה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/5/02 10:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור ברעם

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה