חלמתי חלום מוזר הלילה. חלמתי שהגעתי לאופק, והכל היה שם כל כך
יפה, ראיתי הכל, גם מה שלא הייתי אמורה לראות או מה שלא
תיכננתי לראות. פשוט ה-כ-ל.
חשבתי להישאר שם לתמיד, לחיות באופק שלי, במה שרציתי כל החיים,
שאיפותיי התגשמו, הגעתי עד אליהן בעמל קשה ובסבל רב, אבל
הגעתי.
הייתי כל כך שמחה, אף פעם לא תוכלו לדמיין יצור כל כך שמח,
עומד שם באופק, ומחייך.
ופתאום, אחרי שאני שם כמה זמן, מאושרת, ראיתי שאני לבד באופק,
כל אלו שהיו חלק מהאופק שלי, הם באמת חלק ממנו, אבל ממנו ולא
ממני. הם לא איתי באמת, מצויירים על קיר האופק הגדול, דו-ממדים
וללא חיים.
הייתי לבד במקום שהייתי צריכה להיות יחד.