עוטף את ראשו בצחות מחליאה
עת כיסוי הראש נשמט על קרחת פרועה.
גופו כפר צפוד  בכפייה  מוזרה
והחיוך נתקע על עין דלוחה.
ידיו שהפסיקו  לרעוד
לא מגלות שאירע,
רק לשונו שקטה וקטנה
שוכנת בלוע סרוחה.

אך המוות יאה לו
ככלה ביום חופתה
גם הרוע נבלע
בגופתו הנבולה
ואפשר כבר לומר
באנחת רווחה
הוא היה.

אל תרחמו עליו ושכמותו
רבים וטובים קבר בימי חלדו
בהנאה מרובה
רצח וגם ירש
והרס.

המוות מתאים לו
יותר מתמיד,
אם ירצה לקחתו
גם למוות עקרונות
אתה יודע...

האם ירצה באחד שכמותו?