אין כמו לקחת אוויר אחרי שעות של אימון אינטנסיווי בטטריס.
אתה מתחיל לראות אנשים מסתובבים, ואתה מניח אותם בדיוק במקומות
הנכונים, כדי לקבל את מרבית הנקודות.
גאון, פשוט גאון מי שהמציא את המשחק הזה, את החיים אני חייב
לו. אחרי הכל, מה הייתי עושה בלי המשחק הזה?
אחרי שהשקעתי מאות שעות חודשיות, בבית, בעבודה, באוטובוסים,
בזמן האוכל, בזמן יציאות ומתי לא, הגעתי לשיאים שכמותם עוד לא
נראו בעולם הטטריס קודם. הייתי הולך לפעמים, כדי להשוויץ
ולהעלות את האגו, לכל המקומות האלה עם משחקי הווידאו הגדולים.
הייתי נעמד מול המכונה של הטטריס, ומזמין כל אחד שרוצה, עבור
סכום סימלי כמובן, לנסות את מזלו נגדי. הסכומים רצו שם בהתחלה
ב20 שקל אח"כ 50 עד שהגעתי בסוף ל1000 שקל למשחק!!!
קראו לי שם איוון האיום, סתם איזה שם שהבעלים הדביק לי, הוא
אהב אותי. הוא היה שולח את הבן שלו, קובי, שיביא לי כל פעם
שתייה כשהייתי מגיע כבר לשעה של משחק, והייתי עובר כבר 4
אנשים, שהפסידו כמובן למאסטר הטטריס.
פעם אחת הגיע איזה אמריקאי אחד, הוא ישב שם 3 שעות, ראה אותי
ביום ממש טוב, ניצחתי את כולם שם בדקות, כל קוביה שרציתי
קיבלתי. בסוף היום, לפני שהלכתי, הוא ניגש אלי ואמר לי שהוא
בחיים לא ראה כישרון כזה, "ואני מסתובב הרבה, תאמין לי" הוא
אמר. הוא גם אמר שהוא מכיר איזה מישהו באמריקה שיכול לעזור לי
להרוויח מיליונים מהכשרון שלי, ושחבל לי לבזבז אותו סתם ככה.
אבל אני אמרתי לו, שלא. שהכישרון שלי הוא רק בשביל התחביב, אתם
יודעים, לא בשביל המקצועניות, והוא אמר שנורא חבל, ושהוא הוא
חייב לטוס בעוד שעתיים, אבל הוא יחזור עוד חודש, ויראה אותי
שוב.
החודש הזה עבר מהר. חיים, המנהל של המשחקי וידאו, החליט לתת לי
משכורת קטנה, כי החודש הבאתי לו ימבה אנשים חדשים, וכולם רצו
לנצח אותי. אבל לא יודע למה, החודש, הייתי הרבה יותר טוב,
ואפילו לא התאמצתי. כל קוביה שרציתי קיבלתי, קוביה או ארוך של
שלוש, פשוט מה שהייתי צריך, קיבלתי. זה היה אחלה.
כשנגמר החודש, והאמריקאי הגיע שוב, הוא בא ודיבר קצת עם חיים,
ואז ניגש אלי. מסתבר שהוא וחיים מכירים כבר מהצבא, אתם יודעים,
זה מאמריקה היה בעצם ישראלי לשעבר. בכל מקרה הוא אמר לי שהוא
דיבר עם זה שהוא מכיר באמריקה, וההוא אמר לו שהוא מוכן לשלם לי
על הטיסה, המלונות, הנסיעות, האוכל, הכל, רק שאני אהיה שלו.
תשמעו... אחרי שבן אדם מציע לך כזה דבר, מה תגיד לו, לא?
אז אמרתי כן.
שבוע אחרי זה הייתי בוגאס, חגגתי שם. במקום העשרה אנשים ביום
שהיו לי אצל חיים, שם היו לי מאה איש שרצו לשחק. וכאן לא הייתי
מקבל פפסי קולה בשביל שאני לא אהיה צמא. שם קיבלתי מה שאני
רוצה! קוקה קולה, וויסקי, בירות, ושלא נדבר על אוכל! וואלה,
בתור משחק רוסי, האמריקאים עושים על זה ימבה כסף, חשבתי.
וגם אני.
אקיצר ככה היה איזה שבוע.
יום אחד אני קם, בא לצחצח שיניים, ופתאום ככה משום מקום, שום
דבר לא הסתובב לי יותר. המברשת נשארה מברשת ולא רצתה לזוז
יותר, לא הצלחתי להזיז אותה בראש ולהכניס אותה למקומות
הנכונים.
זיעה קרה החלה לכסות אותי. יצאתי ללובי בריצה, נעמדתי שם
והסתכלתי על האנשים, התמונות המזוודות... כלום. פשוט שום דבר
לא זז יותר. הרגשתי שאני מתחיל לרעוד. הבל בוי ניגש אלי ושאל
אותי אם הכל בסדר, אבל אני בקושי שמעתי אותו, הייתי בפאניקה!
שנים! שנים שאני מסובב אנשים, חפצים, הכל! ועכשיו שום דבר לא
מסתובב לי יותר. לך תסביר את זה לאיזה בל בוי מסריח שמרוויח 5
דולר לשעה פלוס טיפים.
הרגשתי שכל העולם חרב עלי. רצתי מהר למכונה של הטטריס. כולי
מכוסה בזיעה קרה ורועד. הוצאתי קוואטר מהכיס (באמריקה, שלא כמו
בישראל, אין אסימונים), וביד רועדת שלשלתי אותו פנימה.
המשחק התחיל, לאט לאט התחילו ליפול הקוביות, ואני, כרגיל,
הגבתי בהתאם.
שלב ראשון נגמר.
התחלתי לשמוח, סתם פאניקה זמנית.
שלב שני נגמר.
איזה מזל אמרתי לעצמי, לרגע חשבתי שאיבדתי את זה.
כשהשלב השלישי התחיל, הייתי עם חמש שורות, ובא לי ארוך, אבל
במקום לשים אותו בדיוק בצד, כמו שכל תינוק יודע, שמתי אותו
באמצע.
מאותו רגע, הכל השתגע. שום דבר לא הלך כמו שצריך, ותוך חצי
דקה, הפסדתי.
שלב שלישי... כשהייתי בן 8 עברתי שלב שלישי, מה זה שלב שלישי?
הכל התמוטט לי מול העיניים.
הכנסתי מהר עוד קוואטר ושיחקתי.
שלב ראשון, שני סבבה, שלישי בום.
ככה את כל היום העברתי. לא משנה מה עשיתי, שלב שלישי לא הצלחתי
לעבור.
אחרי יומיים בא אלי האמריקאי, שם לי בכיס 100$ וכרטיס טיסה
ואמר לי שהוא שילם לי עד מחר בבוקר במלון.
הוא אמר שזה קורה לפעמים, שמישהו מאבד את הכישרון שלו בין
לילה. ושהוא מאחל לי מזל, ושאני אחלים, ואם זה קורה, שאני
אתקשר אליו.
חזרתי לארץ, וישבתי בבית.
חיים וקובי באו לבקר אותי בערב, אבל לא היה לי מצב רוח לראות
אף אחד.
חיים הציע לי לעבוד אצלו, סתם בתור עבודה עד שיהיה לי משהו, כי
שום דבר אחר לא ידעתי לעשות. מגיל 12 אני משחק טטריס 18 שעות
ביום. מתי היה לי זמן ללמוד משהו אחר?