דודו התקשר ואמר שהולכים לראות את הסרט החדש-ישן של מלחמת
הכוכבים. יום לפני כן הוא דיבר בלהט אל תוך האפרכסת על איך
שנמאס לו מהפקות הוליוודיות ענקיות שמפטמות את הצופים בזבל
תעשייתי. אמרתי לו שלפעמים טוב לראות סרטים למען ההנאה הטהורה.
הוא הסכים, רק שבזמן האחרון זה לא מה שהוא רוצה לראות. דודו
רוצה סרטים שעושים לו בום במוח ולא בום באוזן, "ממנטו"ים
למיניהם. כנראה שגם לדודו יש זיכרון מאוד קצר רק שהצדיק הזה
אומר שבניגוד לרוב האנשים בארץ וכנראה בעולם הוא לפחות מודה
בצביעות שלו.
לפני הסרט ישבנו על כוס קפה וטוסט בקניון, מנהלים דיאלוגים
רציניים שחותכים את החיים דק דק. רוב בני גילנו מכניסים את
עצמם לתוך מעטפת השטויות, מלקקים, וסוגרים. אבל דודו, הוא בחור
רציני. מקובע בדעותיו, אבל רציני. אני לא יודע עד כמה הוא
מתכוון לזה כשהוא אומר שהוא משתדל להקשיב ושדעותיו ממש לא
מקובעות, אך כשהוא מדבר על פוליטיקה למשל, במיוחד על הדתיים,
הכל חקוק אצלו באבן. גם בכל מה שקושר לצבא ולמוזיקה. בעצם במה
לא? אבל מותר לו, דודו בחור טוב, מסוג הגברים שפותח דלתות למען
בחורות.
כשהתישבנו באולם דודו לא הצליח לעצור את עצמו מלתת ביקורת.
ביקורת על כמות הפרסומות, ביקורת על איכות הפרסומות, ביקורת על
המחיר המופרז של הכרטיסים שמסובסדים גם ככה על ידי פרסומות
ולמה בכלל פתחו את האולם באיחור של עשר דקות. למזלי ברגע שהסרט
התחיל דודו התהפנט למסך הכסף. מדי פעם עלתה בדעתי הערה מצחיקה
שחלקתי איתו. הוא צחק כמעט מבלי להסיט את מבטו הצידה, מה שגרם
לי לתהות אם הוא צוחק בעיקר בשביל להשתיק. יש לנו חבר אחר שלא
יכול להפסיק לדבר בקולנוע, מסוג האנשים שאומר את הברור מאליו
וחושב שהוא קולומבוס שרואה חוף אחרי הפלגה ארוכה באוקיינוס
האטלנטי. כשדודו הולך איתו ביחד לקולנוע התוצאות הרסניות, החל
מ"שששש!" צורם ועד איומים לרצח.
אז שתקתי וגם דודו שתק. מבלי להסתכל עליו ידעתי מה הוא חושב
בנשיקת מסך הוליוודית, אנשים שנופלים עשרות קומות וקמים כאילו
כלום לא קרה, וטיסות של עשרות שנות אור שלוקחות דקות ספורות.
ככה הוא דודו. לפחות הוא לא מהאלה שצריך להסביר להם כל דבר
שקורה כמו אחד שישב לידינו עם החברה שלו, רק שבדיוק כמו כל
האנשים האלה דודו היה רוצה להיות השחקן האמריקאי שמצרפת את
השחקנית הישראלית לשעבר ומנפנף שתי חרבות אור באלגנטיות באוויר
כשהן משמיעות צלילים משונים.
אחרי שהדליקו את האורות דודו אמר שהיה טוב, אבל שהוא מעדיף
בובות בתור יצורים מאשר גרפיקה ממוחשבת, כי קודם חושבים שהן
אמיתיות ורק מאוחר יותר נזכרים שלא. עם גרפיקה ממוחשבת זה
הפוך, כלומר יודעים שהיא לא אמיתית ואז אתה צריך לאלץ את עצמך
להפוך אותה לאמיתית. כשהתנעתי את האוטו דודו אמר שאם הוא היה
עכשיו בן 15 הוא היה מתלהב מהסרט. לאחר מכן הוא אמר שהוא ציפה
שהמכונית תתרומם באוויר ותעוף. המזגן היה לו קר מדי והוא רצה
לכבות אותו. אבל ככה הוא דודו. מי אני שאשפוט. |
