לפני כמה ימים, אני מתעוררת לי בשאנטי שאנטי שלי, ב - 12
בצהריים, חולצה קצרה, טרייניג וכפכפים, ויורדת למטה, לחנות של
שירלי לקנות קצת קטורת וצ'ילום חדש, במקום זה שנאבד. אתם
יודעים, חומר השראה כאילו...
בכניסה לחנות אני פוגשת את מקסים, מה שמזכיר לי שנגמרת לי
השאחטה וקבענו להיפגש יותר מאוחר לסגור עניינים.
anyway אז שירלי מתחננת שאני אקנה ממנה איזה משהו שכנראה כבר
מלא זמן היא מנסה להיפטר ממנו כזה?  ובגלל שאנחנו כאילו חברות
כזה ואני, זה לא באופי שלי לפגוע באנשים. אתם יודעים, אני רוצה
שכולם מסביבי יהיו מאושרים ויאהבו נורא אחד את השני, הסכמתי
בלי בעיה. אפילו גרמתי לה להרגיש כאילו היא עושה לי טובה, מה
שגרם לה להרגיש מה זה טוב עם עצמה, מה שגרם לי להרגיש טוב גם.

קיצור, אחרי שהיותר מאוחר עבר, התיישבתי לי מול המחשב והכרחתי
את הדמיון שלי להתפתח. תוך כדי שהוא משמן מנועים, אני מעודדת
אותו עם קצת חשיש אפגני בצ'ילום חדש.
חכו, חכו, עכשיו מגיע כל השוס:
אז ככה, שאחטה ראשונה - סוחב בקושי, אני מתעצבנת אבל לא
מתייאשת. תוך כדי הנסיונות אני שומעת מין שיעול מחוספס כזה,
ודי בטוחה שזאת לא אני כי כבר יותר מארבעה ימים ושבע שעות שאני
לא נוגעת בסיגריות והריאות שלי כבר מזמן עברו את שלב שיעולי
הנקיון שלהן.
אני ממשיכה בתרגילי פיתוח הדמיון שלי, והשיעול מתגבר. עכשיו
כבר ממש התעצבנתי כי בהחלט לא זכרתי שיש לי שותפים לדירה או
שהזמנתי אורחים...
פתאום מתוך הכלום, שימו לב אתם תהיו בשוק מהשוס, יוצא לו מתוך
הצ'ילום שד.
שד אמיתי כזה, כמו באלאדין, אלא שהפעם הוא מה זה חתיך, מין
שילוב הורס בין בראד פיט לחמי רודנר, רק ג'ינג'י.
אני, חופשי בסרטים, מודה בלב לשירלי, למקסים ולהורי שהביאוני
עד הלום על נער החלומות, ומתחילה לצחוק בטרוף.
השדון החתיך שקורא לעצמו אולג, בלי להתבלבל מחטיף לי 2 סטירות
וצורח עלי להיות בשקט.
השתתקתי.
הוא אומר שהוא נורא ממהר כי הוא טס לקוסטה ריקה לתת כסף לחברה
שלו שנכנסה להריון, בלאגנים אתם יודעים, אבל מה -
יש לי משאלה.
ווי ווי ווי, ממש לא הייתי צריכה לחשוב הרבה, כי חלומות יש לי
בלי סוף ותמיד היתה לי תשובה מוכנה למקרה שמישהו יציע לי
משאלה.
אז בלי לבזבז יותר מדי זמן אני שולפת - שלום עולמי ולהיות
מפורסמת.
חופשי מרוצה מעצמי על כך שהגדלתי לחשוב על הכלל לפני שאני
חושבת על עצמי.
רגע, רגע. אולג מתעצבן והנמשים הג'ינג'ים שלו מתחילים להתנפח -
קחי אוויר, תרגיעי ותתרכזי. משאלה אחת אמרתי.
אז התרכזתי. עוד 2 שניות, וברור שויתרתי על השלום העולמי.
שמישהו אחר יבזבז את המשאלה שלו על הכלל...

אז כל זה קרה לפני כמה ימים. אולג כבר בסן חוזה מארגן הפלה,
ולי בעמוד אמצע של מגזין התרבות של עדי ברקן, מתפרסם כל שבוע
החל מהיום, סיפור קצר פרי עטי, ולידו תמונה שלי . כנראה שזה
יהיה בלי בגדים אבל מן הסתם, בשביל למשוך יותר תשומת לב
ליצירות שלי, כמו שעדי אומר.
אני בדרך לתהילה.