זה היה ביום האחרון ללימודים.
סיומה של שנה ראשונה בתיכון.
"דבר אחד גדול למדתי ממך" הוא אמר
"מה למדת?" היא שאלה בסקרנות.
-"שאי אפשר להדחיק דברים"
"ואיך בדיוק למדת את זה ממני?
-"זוכרת בפסח ששאלתי אם..."
"כן"
-"אז אחרי זה חשבתי שיצאתי מזה באותו יום,הדחקתי את זה"
-"אבל מסתבר שאי אפשר להדחיק רגשות"
-"כבר אמרתי לך שלא היתה לי חברה עד היום, את הראשונה
שאהבתי,ואני עדיין אוהב."
כמה שניות של שקט מתוח עברו ביניהם
"וואי אני לא מאמין שאני בוכה,שם את ידו על עיניו,מנגב את
הדמעות,"לא חשבתי אפילו שאני אבכה בגלל דבר כזה...לא חשבתי שזה
כ"כ כואב"
הוא הסתכל לה בעיניים, ולא הצליח לקרוא את מחשבותיה
היא לא אמרה מילה
הם פשוט עמדו להם באמצע חצר בית הספר איזה חצי שעה ולא זזו
כמעט.
"אני צריכה ללכת עכשיו" היא אמרה והתחילה לצעוד לכיוון השער
"עמית" היא צעקה לפתע "אני אוהבת אותך!"
הוא ניגב את עיניו הדומעות ורץ אליה
הנשיקה הראשונה שלו.

מאז לא שמעתי עליהם
היו כמה שמועות אבל אפילו לא בדקתי
כי אגדות הרי לא קורות במציאות
בגלל זה הן מוגדרות כסיפור קצר...

:-(