הבוקר מיותם.
עייף, הוא מנער את שתיקותיו
של העולם. אסור בערפילי תשוקה
שרידי הזיותיו,
הוא ממלמל שברי מילים
"עבר, הווה, עכשיו..."
חבוי בתוך כפליו, כמו גולם שנרדם
וגילגולו אחר את גילגולי אחיו
הוא ממשש במשושיו את דופן קליפתו,
ומעכב, מבלי משים, את רגע בריאתו,
אפוף חרדת נולד, זכרון שלוות עובר,
הוא מבכה את עתידו, ומאבד, זה כבר,
את העתיד עצמו, אם רע או נהדר,
ובורותו היא זו אשר נטמנת בעפר,
גופו צפיד, מותו זומן לו כבר,
עם לידתו, היא דרך כל בשר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.