א. פורשת את עצמי על הריצפה
ומחכה שהם ידרכו עליי בנעליהם
במגע שתיקתם.
אני לא קיימת שם.
אני מתהלכת כרוח רפאים
ומחכה, עד היום שיאמרו לי מילים
אבל המילים והם זה כמו שני אנשים
שאף פעם לא נפגשו ביחד איתי.
לא עוד לשלם את מחיר הקרבה
לא עוד רוח רפאים
ואני פשוט אנסה למצוא אנשים עם מילים.
ב. קנו לי גלידה, שעון וחולצה עם המון הדפסים.
מה לעשות, הייתי ילדה טובה כל השנה!
ואז פתאום כמו משב רוח קטוע
היא באה ומחקה לי את החיוך מהפרצוף,
חיוך של ילדה קטנה
שרגע היה לה טוב.
כששאלה: למה מגיעות לך המתנות האלה?
ואני עניתי כמו ילדה גדולה
הייתי ילדה טובה כל השנה. |
