לחן: מיכאל בנדיקוב

סבי ישב שחוח,
הקשיב לקול הרוח.
אני הקט שיחקתי לידו.
והוא נשא עיניים
אל כוכבי שמיים.
חלמנו יחד על מפתן ביתו.

ירושלים, ירושלים!
אלייך אני אשא את תפילתי.
ירושלים, ירושלים!
לראות אותך אי-פעם - זו תקוותי.

חלפו הרבה שנים.
הוריי המזדקנים
רואים כוכב מבעד לחלון.
ובני כל משפחתנו
יושבים סביב שולחננו,
ושוב אנו חולמים אותו חלום.

ירושלים, ירושלים!
אלייך אני אשא את תפילתי.
ירושלים, ירושלים!
לראות אותך אי-פעם - זו תקוותי.

את ילדיי גידלתי,
את חלומי שמרתי.
קולות קראו ציונה לעלות.
את הקריאות שמענו,
ואל הארץ באנו.
סוף-סוף מעוז חפצנו לגלות.

ירושלים, ירושלים!
והר הבית הנה - הוא כבר מולי.
ירושלים, ירושלים!
כעת אני שלך ואת שלי.