------->

יום אחד, את תמותי.
ברגע אחד...
ואז לא תהיה לכל הזמן הזה שעבר שום משמעות.
אני זוכר.. כשאני הייתי קטן... בגילך...בן שמונה.. אולי
פחות...
הייתי בכיתה ג'... והיה לי שכן שהיה בכיתה ה'...
אני חושב שהערצתי אותו או משהו דומה, ומאז תחילת השנה שלי
בכיתה ג' רציתי להגיע לכיתה ה'... רציתי חזק...
הייתי תמיד שואל את עצמי.. מתי כבר אהיה בן 10? מתי אוכל להיות
כבר כמוהו? בכיתה ה'...
כל הזמן ציפיתי לזה... וזה הגיע מאוד לאט...

היום, אני בן 40, וזה כל מה שנשאר לי...
הרצון להגיע להיות בן 10...

                                     

בהסתכלות אחורה, אני מבין שכל מה שחשוב זה להסתכל קדימה...
כל מה שחשוב הוא לבנות את העבר שלך כל עוד הוא בידיים שלך...
פה בהווה...
הזכרונות מהעבר לנצח ישארו, אך לפני ששארית חיי הופכות לרצף
אינסופי של זכרונות, אני אדאג שהם לא יהיו מרים...

וכל זה נמצא בשליטתי... כאן, עמוק בתוך מוחי...

                                                           
                   <-------