אליהו הנביא שיכור,
ראיתי אותו מתבולל בין שאריות חיינו
עוטף בקבוק ארק בעיתונים.
"בוא לכאן", קרא לי ברעד,
"נרים כוסית לזכר אלוהים".
מרכבות האלים של אליהו,
הוחלפו בבדלי סיגריות שאסף
בדרכו מהפח לכביש המהיר
"יש לך אש ?" שאל בלחש
"יש לי חומר אדיר".
אליהו הנביא
סתם עוד טרח שברח
מבית חולים "אברבאנל",
אנשים טובים נתנו לו יין -
שישכח, שיתמסטל.
אין כבר צורך להוכיח
ברחוב הנביאים:
"המלך חי
בשום משוח,
שנות אלפיים,
שלום בטוח,
ועכשיו לפרסומות:
חיתולים ומטליות".
אליהו הנביא
סתם זקן נרגן כזה,
אנשים טובים נתנו לו שקל
ואמרו לו לעבוד,
הוא חייך,
קילל בשקט
ומחל על הכבוד.
כבר עייף הוא אליהו
מתלאות הנדודים
מנמנם הוא שם בשקט
מפטפט עם "מלאכים".
אליהו הנביא,
איש עם כוונות טובות.
אנשים אותו הזמינו
לכוס משקה בתוך ביתם,
אך כשזה תמיד מופיע
מבריחים הם את דלתם.
(רפי צור,
11/5/98, אליהו) |