דלתך סגורה על מנעול ובריח
כאילו שאין סיבה להכנס ולהריח.
השמש והרוח עוטפים את המרפסת
כאילו גם הם משתלבים בדממה ובשקט.

הצמחיה פורחת ומלבלבת מסביב
ממש כאות לעונת האביב
אני יודעת שהיה לך מאבק קשה ומתיש
אך הרצון לחיות היה עסק ביש

מן חוסר מזל שכלום לא הולך
ואף על פי כן זה היה צערך
הצער אכל כל חלקה טובה
כאילו רצית שכל הגוף ירגיש את הסיבה

ואנו ניסנו לנחם ולעודד
אך מי כמוך ידע כיצד להתמודד
נתלת בתקוות רבות עד אין ספור
כשבכל פעם נתנת לעצמך מעט דרור

הדרור בא כמוצא למכאוב ויסורים
שאותם עברת בשבעה מדורים
כל עינוי היה קשה מקודמו
ואת שסבלת ידעת מה גודלו

הלילה לא נתן לך מרגוע
והיום לא הוסיף מזור
אך את שידעת גם לשבוע
הלכת ונותרת מאחור

כאילו אפסו תקוותיך
כאילו ניסית כבר הכול
לאל את הרמת את עינייך
לומרת תפילות קודש וחול

ובעת הדלקת הנרות
לא חסכת שום תקווה ותפילה
לבן, לבת, לנכדים ולאחות
אך רק תפלתך לא התקבלה

או אולי התקבלה התפילה כן
מהקץ למכאוב ולצער
ואת סוף סוף אמרת זה הסוף הן
ותפילה זו פתחה את השער.

השער הוא שער גן עדן
ששם נשמתך צרורה
ואנו נותרנו כמו אבן
ההלם היה כה נורא

וכשהגיע שעתך ללכת מן העולם
ברכת, חבקת ונשקת את כולם
מעין פרידה שמחר ניפגש
אך סבתא הותרת בלבנו צלקת אש

בכל פעם היא תבער
במוקדם או במאוחר
דלךת סגורה על מנעול ובריח
כאילו שאין סיבה להכנס ולהטריח.