כשאמרת שכואב לך לא ידעתי למה התכוונת
וכששתקת לא הבנתי למה פתאום נרדמת
כשבכית, חשבתי: "מאושר"
וכשצרחת, חשבתי: "בטירוף"
כשהסתגרת לך חשבתי: "מה קורה לה?"
וכשאיימת חשבתי לי: "אל תרוץ..."
כשאמרת שכואב לך לא ידעתי עד כמה
וכשבכית לי בטלפון לא הבנתי למה
כשרצית חיבוק "אחד אחרון ודי"
לא הבנתי למה את רומזת, חשבתי לעצמי שאולי
כשהשתכרת כך עד איבוד הכרה חשבתי שאת מטומטמת
ושאין לך ריגושים ושאת צריכה להרגיש קיימת
לא ידעתי לשמוע אותך, לא ידעתי להקשיב
לא ידעתי שיש לך שאלות שלעולם איש לא ישיב
ובלילה אחד שהתקשרת והיית מאוד צרודה
לא הבנתי מה קרה לך ובטח נקלעת לאיזה צרה
לא חשבתי שהכל יכול להיות כלכך אמיתי
ומסתבר שטעיתי וזה לא רק אני
אף אחד לא שמע ואת אותת וצפרת
ועכשיו את לא ביננו אלא בארץ העבר
מקווה שלא עצוב לך שם ושעכשיו כבר התגברת
מקווה שתסלחי לי שלא שמעתי מה שעברת. |
