חתכים חתכים, עדים לכאבי
ואני- כמו זרה לעצמי
לא שומעת מה קורה לי ולאן ללכת
יודעת שהכאב יגמר ואני חותכת
הצרחות מתחזקות
ואני רוצה שהקול בתוך הראש ישתוק
חורטת חתכים שאחר כך אי אפשר למחוק
צלקות של הנפש חרוטות על היד
כאב מתוך הלב צונח כי קשה לו שם לבד
חריטות, זכרונות,
כמו עדים חיים, סימנים למזכרת
לסרט שעבר לך בראש-
אם במקרה את לא זוכרת.
עולם מטורף נמצא שם בחוץ
אך בפנים השיגעון הרבה יותר חרוץ
צלקות, על היד כמו של הנפש
את מסתגרת בתור עצמך,
מרגישה מלוכלכת כמו רפש.
לא רוצה לאבד שליטה שוב
בטוחה ששולטת למרות שעצוב
מסתבר שאת לא חזקה
ועל זה אי אפשר למחות
כי מה לעשות, יקרה,
חתכים אי אפשר למחוק. |
