[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שמש אפורה
/
אתה והאחרים

... זה כבר לא זה שהוא המשיך, שהוא פוגע בעצמו, זה זה שהוא
שיקר לי.
זה זה שהוא הבטיח משהו שהוא ידע שהוא לא יוכל לקיים, סתם כדי
שאני ארגע וארד לו מהגב.
ואז נכנסתי וראיתי אותו שוב. איך שהוא הסתכל לי בעיניים וכמו
אמר: "את לא מבינה, לא שם עלייך!"
ואני כמו מטומטמת, עוד בכיתי בגללו אחר כך.על מה בכיתי?
על זה שהוא פוגע בעצמו, כבר מעכשיו, בחור בן 19 שלא מסתכל
בעיניים פקוחות לעבר העתיד ומנסה לסיים עם החיים שלו כבר
מעכשיו ועל כך שהוא שיקר לי. על כך שהוא אומר לי שהוא אוהב
אותי, שאני יקרה לו, ועם זה, ובתוך כל זה, הוא שיקר לי.
עכשיו אני לא יודעת איפה הוא, אומרים שהוא התגלגל לרחובות, שלא
מוצאים אותו, שהוא כבר התחיל להזריק.
ואיפה אני? אני המשכתי הלאה, אבל מחשבה אחת לא מרפה ממני,
אפילו עכשיו, משהו כמו 5 שנים אחרי, מה היה קורה אם לא הייתי
נותנת לו להמשיך לשקר לי, אולי הוא עוד היה פה?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים הם כמו
פסטה פנה -
קצרים וחלולים.

חניבעל לקטר,
סליבסטר 1986


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/5/02 22:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שמש אפורה

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה