לפני כחמישה שבועות השתנו חיינו לבלי הכר, ומה שהיה, שוב לא
יהיה עוד.
מהלך חייך הקצרים אשר נקטעו באיבם נדמה בעיני שוב ושוב.
רק בן שבע היית כשאר נולד אחיך הקטן יוגב, רק בן שבע, ואתה
אספת אותו לחיקך, ובמסירות האופיינית המדהימה שלך, דאגת לטפל
בו ולקדם אותו ככל יכולתך.
גם בשבוע האחרון של חייך, גם אז, זכה יוגב לטיפולך המתמסר ולי
איפשרת לסיים את לימודיי.
גם עם אחיך הגדול אלעד נהגת לבלות, אני זוכרת את הימים בהם
הייתם נוסעים יחד בטרקטורון. ובכל פעם מחדש חוזרים מחויכים,
מלאי חוויות מהנסיעה.
שיתפתם פעולה בצורה נפלאה בבניית החדרים, ביצירות האומנות
שבניתם. כי שאבת ממנו השראה בכל הקשור לבניה ולאומנות. והקרנת
עליו מן האופטימיות האופיינית לך.

כמה תחסר לי, ילד אהוב שלי. באותם הרגעים קשים בהם הייתי
מתלבטת לגבי מצבים שהטרידו אותי, ואתה תמיד היית במקום כדי
להשתתף איתי ולהושיט ידך לעזרה. היית לי לא רק בן, אלא גם חבר.
זכורות לי שעות הערב הקסומות כשיוגב אחיך הצעיר הלך לישון
ובזמן שישבת מול המחשב ניהלת עם אבא ואיתי שיחות על עניינים
פוליטיים, על מצב הרוח המתוח בארץ ועל חיי בית הספר. ובאותם
לילות ממש, כשאר ציפינו לטלפון מאלעד, אחיך החייל, ומשזה בושש
לבוא.. היית אתה מרגיע אותנו.

ומעת לעת, כאשר ירגישו מוריך וחבריך מבית הספר בכסא המיותם, גם
להם תחסר ביחד עם צניעותך, נועם הליכותך, יושרך הרב,
בהצטיינותך בלימודים ורצונך הרב לעזור לזולת.

את יחסך החם לא חסכת גם מבעלי החיים, מגיל צעיר עבדת בחריצות
בחנות לבעלי חיים של דודך, טיפלת באהבה בכלבים שלנו- אייסי
ושלג, אתה היחידי אשר זכה להיות נוכח בהמלטת הגורים. ובאותו
לילה נורא גם הם התאבלו עלייך בני, בכיים לא פסק עד שביום
השבעה ברחו, כאילו לחפש אחר עקבותייך.

נר חייך כבה ואיתו כבו כל חלומותיך: לטייל בח"ול, להינות...
מהנוף ומהטבע, וללמוד מחשבים ועוד ועוד.

ולא כאברהם אבינו, מעולם לא בחרתי להקריב אותך על אף מזבח,
הייתה זו איבה יוקדת וחסרת רחמים, היא זו שלקחה אותך ממני
לעולמים. ולא כאברהם אבינו, הבחירה לא ניתנה לי, כי לו ניתנה
לי אתה היית ממשיך להגשים את חלומותייך. ואני, לזכות בחיוך
התמידי שלך.
ומה שנותר הוא לעכל בקושי שאתה כבר לא איתנו, לאחות את השברים
להיבנות מחדש מדמותך המחייכת, ומן הזכרונות הטובים שהשארת
חקוקים בליבנו..

וליושב במרומים,
אני רוצה שתדע אלוהים,
שיש ילד שבשבילי הוא כל החיים
ילד שתמיד שימח את כולם
עם חיוך שמאיר
ועיניים שמשתקף בהם ים
ועכשיו הוא נרצח! גבר צעיר ותמים.
אני רוצה שתשמור עליו אלוהים
בשבילי הוא היה...    כל החיים.

אוהבת אותך-
אימא.




רונן לנדאו נרצח לפני כמעט שנה בידי בני עוולה, עוד קורבן ליד
המוות השחורה של הטרור, יריה אחת בלבד לקחה מאיתנו ילד צעיר,
מקסים, שרק רצה לחיות. בן 17 שנים היה במותו.
הקטע הנ"ל נכתב בידי מיכל לנדאו, אימו של רונן, והוקרא בטקס
פתיחת שנת הלימודים תשס"ב.
רונן, תמיד נזכור, ולא נסלח!
יהיה זכרך ברוך.