|
אני לא זוכרת איך זה נעשה
איך בתנועה זורמת
כאילו מעצמה
מתארת
מפארת
שרה לי.
כמעט בלחש היא אומרת
שפעם הן היו באות לבד
מסתדרות על הדף
יודעות את מקומן
כמו פעוטות
נעמדות יד ביד לפני השער
אחרי לילה גשום
מתחדשות
נושמות את האויר.
היא משתתקת
ושוב בלחש
כנראה התבגרו
נאנחת
דומעת
אבדו.
אני מפסיקה להקשיב
מפנה מבטי אל החלון
אולי הן בכלל לא גדלו
אלי התגמדו המילים
אולי כלל לא נולדו?
אני עדיין לא זוכרת איך זה נעשה
איך בתנועה זורמת
כאילו מעצמה
מתארת
מפארת
שרה לי. |
|
|
אלף פעמים אמרתי
לה, רצועות עור
וברזלים מלובנים
כן, אבל צליבה
לא!
ישו, מתמרמר על
חברתו
הסאדו-מזוכיסטית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.