ביום הראשון, בשעה הראשונה, בדקה הראשונה.
"סנטה צ'ירוס" הוא הסתובב אליה "איזה בלאגן"
היא הפנתה את תשומת ליבו לחבורת מקקים שדילגו להם בעליצות
בשבילים מכוסיי המרמלדה
"הנה הוא"
"מי? המכונף?!"
היא לקחה נשימה עמוקה
"כן"
הוא פלט שריקה חרישית והפנה את תשומת ליבו של המכונף, שהחל
לפזז אליהם
"עשה זאת!" היא סיננה באוזנו "עכשיו!"
הוא דרך לרמוס בחמת זעם את המקק "זה על זה שפיתת את אחותי!"
הוא זעק "וזה על מה שעשיתי לאבא שלי!" הוא קפץ על המקק שנפח את
נשמתו
"המכונף השני!" היא צעקה
"אה, נו טעויות קורות" הוא אמר ושפך על המקק את בקבוק השתייה
שלו "אתה בסדר בחור, כן?"
המקק המעוך לא ענה והוא חייך "אני שמח לשמוע"
הוא הביט בנוף הפראי הנשקף מסביב, על הפרחים שטעמו את העשב
המלוח והסגול, על הקשת המצוברחת, על חבורת החרגולים שעשנו
ודיברו בשפה היפה והמתגלגלת של החרגולים, אותה הוא לא הבין,
אבל אחותו הבינה אותה....
משהו נתקע בראש שלו "אווו! סליחה! בדרך כלל מתכופפים כשאני עם
הפומפה שלי" זה היה שבב מחשב, רועה עצים לפי בגדיו, זה היה
מוזר, רוב שבביי המחשב היו סוחרים...
"אתם בטח חדשים פה, ממתי?" הוא שאל בחביבות האופיינית לרועיי
עצים
"לא, אנחנו נוודים" מיהרה לומר נלה "אני נלה וזה הוא מרג,
אנחנו מחפשים מישהו... אז אם תוכל להוריד מעל ראשו את הפומפה,"
היא בחנה את עיצוב הפומפה "פומפה חדישה, יש שמועות שמעט מאוד
אנשים משתמשים בהן לעצים"
השבב התעלם ממשפטה האחרון, הם ניסו להוריד למרג את הפומפה
מהראש, בהצלחה מרובה
"טוב היה נחמד לפגוש אתכם" אמר השבב
הם פנו ממנו, מרג מחה את הדמעות אשר נפלו מאוזניו
"אני אמצא אותך קיילה! אני מבטיח! גם אם זה יהיה הדבר האחרון
שאעשה!"
יבחוש אחד התבונן בו בזלזול.
כך מרג הגדול, הנער אשר אומץ על ידי שליט הצפרדעים שרך את דרכו
לעבר אחותו החורגת קיילה, הוא לא ידע כמה זמן הוא עוד יאלץ
להמתין עד אשר הוא יגיע לביצת "אור ירח" כדיי להציל אותה, אבל
הוא ידע שהוא יגע לשם.
לפתע נלה הצביע על האופק וצרחה בהיסטריה "הבט מרג, הבט!"
נלה הייתה המלווה הקבועה והנאמנה שלו, היא הייתה זאת שגילתה
שזה שהרג את אביו החורג ופיתה את אחותו היה מקק מכונף בשם
"אבגדהוזחטי" אשר אצל עשיי הלילה נקרא "אבדדהוזחטי" כיוון שהם
לא היו מסוגלים לבטא את האות ג' והחליפו אותה לעיתים קרובות
בד', היא הייתה נערה יפת תואר ומרג חשב שהוא נמשך אלייה
במיוחד, למרות שהוא אהב את אחותו החורגת קיילה ונשבע ממזמן
לצעוד עמה לעבר קוריי העכביש מעוטריי טל, ולהשבע לה אמונים...
אך כעת נלה הייתה ממש מפוחדת והוא תפס את זרועה כדיי שהיא לא
תתמוטט
"מה קרה?"
"הבט! לשם! אררגגג..." הוא צרחה והחלה להשתנק, הוא הפנה את
ראשו, אישוניו גדלו כאשר הבין מה שנלה ראתה, הוא החוויר ולא
היה יכול לנשום....
"אהההה!!!!!!!!!"