בוקר טוב עולם , מה שלום כולם?
השחר הפציע , בוקר חדש פוקד אותי. שוב. לצערי.
רק קמתי ושוב אני מתחיל עם המחשבות של :כמה דברים אני צריך
לעשות היום? בלי בעיה אני מונה לעצמי לפחות עשרים ומצטער על
היום בו נולדתי.
באמת שאני לא מחבב את החיים שלי בחצי שנה האחרונה.
עברתי למקום חדש כי המקום הישן עצבן אותי.מצאתי עבודה חביבה
ביותר , והייתי בטוח שאני אהנה בה .אבל טעיתי. כמה כיף כבר
יכול להיות בתור דוור? וחוצמזה שזה לא כיף , זה מעייף , אני לא
מרוויח מספיק כסף בשביל לפרוש (כן , אני מתחנן פרישה כבר בגילי
המופלג שהוא 20+) ,ואני ממש רוצה לפרוש , אני פשוט לא מסוגל
להמשיך לקום כל בוקר חדש.אני לא רוצה.
טוב , מספיק עם המחשבות הדכאוניות האלה. אולי היום , יקרה משהו
לא שגרתי בניגוד לכל חיי.
התלבשתי , אכלתי , ויאללה , לעבודה.
הגעתי לעבודה אחרי עשר דקות של נסיעה שגרתית וברגע שנכנסתי
ראיתי אותה.
"שלום הילה , מה שלומך?"
הילה הייתה היפה בנשים , החכמה שבהם ובכלל...היא הייתה בין
היחידות שהסתכלו לכיוון שלי ועוד המשיכו להסתכל אחרי שהם ידעו
שאני דוור. זה לא מושך נשים כיום. הן מחפשות אנשי היי טק ושאר
אנשים מחשבוניים שכאלה.
אחרי חמש דקות של שיחה שגרתית כבר הייתי צריך ללכת. אני לא
רוצה שיפטרו אותי מהעבודה היחידה שיכלתי להשיג.
לקחתי את התיק עמוס המכתבים שלי , והלכתי לחלק.
אני חושב שבחצי שנה שאני דוור , אני יודע איפה גר כל אדם ואדם
(בשכונות שאני מחלק בהם כמובן) ,ככה אם אני אכיר בן אדם חדש
אני אדע איפה הוא גר בלי לשאול. אבל אני לא מכיר אנשים חדשים
אז לא רלוונטי. הכל שגרתי לי.
הכל היה שגרתי לפחות עד שראיתי שם יוצא דופן על אחד המכתבים.

לכבוד:הקוסם מארץ עוץ
        שדרות האבנים הצהובות 13

נתעלם מהעובדה שזה מאוד מוזר שמישהו שולח מכתב לקוסם מארץ עוץ
, יותר מוזר לי שאין רחוב כזה "שדרות האבנים הצהובות". לפחות
לא כזה שאני מכיר ואני דוור כבר חצי שנה. אני מכיר פה כל רחוב!

שמעתי קול קורא לי.
הסתובבתי ,וראיתי בית שלא ראיתי קודם , היה לו גג רעפים אדום ,
הקירות שלו היו צהובים והחלונות היו כתומים. איך זה שלא ראיתי
את הבית הזה קודם? ומה הוא עושה פה באמצע השכונות החדשות בונים
בהם רק רבי קומות?
ומי קרא לי לעזעזל?!
טוב אולי את הקריאה דמיינתי , קורה לכולנו, אני לא חושב שהעץ
או הפח או החתול קראו לי. אבל מהבית לא יכלתי להתעלם. התקדמתי
לכיוונו , וראיתי שזה הבית של הקוסם מארץ עוץ.
אז כנראה שיש כזה רחוב שדרות האבנים הצהובות.
התקדמתי לכיוון תיבת הדואר , בשביל לשים שם את המכתב המיועד
לקוסם כמובן , ופתאום יצאה אישה מהבית המוזר.
אמרתי לה שלום ,כמו דוור מנומס והיא אמרה לי שלום בחזרה. גם
היא מנומסת.
"רוצה להכנס?" היא שאלה אותי. היה לה שיער אדום כאש , חלק כמשי
, עיניים ירוקות מדהימות. היא נראתה , לא אמיתית. כאילו היא
דמות מצוירת שקמה לחיים.
אמרתי לה שאני לא יכול להכנס , אני צריך לחלק מכתבים והכל. אבל
היא אמרה ש" אני יכולה להפוך את החיים שלך ללא שגרתים. כבר לא
תצטרך לקום בבוקר ולהצטער על כך שנולדת".
בשלב הזה התחלתי לפחד. הקוסם מארץ עוץ? רחוב שפתאום צץ ? ואיך
האישה הזאת יודעת את מה שאני חושב כל בוקר?
נכנסתי. הייתי חייב לראות אם זה אפשרי שחיי יהפכו להיות לא
שגרתיים.
אחרי שעת שיחה לא שגרתית לחלוטין , שבה האישה ספרה לי שהיא
בעצם הקוסם מארץ עוץ , והתכונה היחידה שלה היא להרגיש בנוכחתם
של אנשים שנמאס להם מחייהם ולשנות אותם. הסיבה שהיא הקוסם מארץ
עוץ ולא הקוסמת זה משום שגם חייה היו שגרתים בעבר , בתור גבר.
וקוסם אחר ניסה להפוך אותה לאיש לא שגרתי והכל השתבש.מה אני
אגיד? סיפור לא הגיוני בכלל אבל , אני האמנתי להכל. נחמד לשמוע
דברים לא שגרתיים. הקוסם קוסמת הציעה לי הצעה מענינת ביותר.
היא תהפוך את חיי ללא שגרתים ואני לא אאלץ לעשות שום דבר
בתמורה. מסתבר שאחרי שהקוסם קוסמת תהפוך את חייהם של 100 אנשים
ללא שגרתיים היא תחזור להיות האדם השגרתי שהיא הייתה קודם. אז
בעצם אני עוזר לה. למרות שאני לא מבין למה שתרצה לחזור לחיים
שגרתיים כאלה אבל בטח לא קל להיות אישה.
ישבתי איתה וחשבנו על מה אני יכול להיות בתור אדם לא שגרתי.
חשבתי על זה שהקוסמת תגרום להילה להתאהב בי ונתחתן ונשמח. אבל
אני איש טוב , לא נעים לי להכריח אותה. אני חושב שהיא מאורסת
בכלל.
חשבתי על להיות שחקן מפורסם אבל הקוסמת אמרה שזה שגרתי.
חשבתי על להיות מליונר אבל הקוסמת אמרה שזה שגרתי .
חשבתי על להיות פוליטקאי אבל הקוסמת אמרה שזה שגרתי.
חשבתי על להיות הרבה דברים ועל כולם הקוסמת אמרה שזה שגרתי ,
ושהרעיונות שלי שגרתיים מידי. באמת סביר להניח שזה מה שכולם
מבקשים. בקשות שגרתיות.

התחלתי להתעצבן.אמרתי לקוסמת שלא מענין אותי מה , העיקר שתעשה
איתי משהו לא שגרתי.

ככה קמתי יום למחרת בתור הקוסם מארץ עוץ.
אני מסוגל להרגיש מתי אנשים רוצים לשנות את חייהם כי הם שגרתים
מידי ואני אישה ממש יפה.

מוסר השכל: לכולם יש אותם חיים , לכולם נמאס , הכל אותו דבר.