קוצ'י התאבדה ביום רביעי בבוקר.ביום שלישי בערב היא התקשרה
אליי. דיברנו למעלה משעה בטלפון דיברנו על החיים והעולם וכמה
כייף יהיה לטוס ביחד בפסח לאיטליה. בערך בשעה תשע בבוקר היא
חתכה. פשוט ככה באמבטיה של הבוקר. גילו אותה אחרי שהמנהל של
הגלריה שבה היא עובדת ניסה להשיג אותה ולא הצליח אז הוא התעצבן
מכל האיחורים שלה ונסע אליה. הדלת של קוצ'י היתה פתוחה- כמו
תמיד. אז הוא נכנס. כי אימא שלו תמיד אמרה שכשדלת פתוחה- סימן
שצריך להיכנס. לא משנה שזו היתה דרך להסביר לו למה אבא שלו
נכנס לבתים של אחרים בלי שהוא הוזמן בכלל ולוקח כמה דברים איתו
בדרך החוצה. הוא נכנס לחדר השינה כי חשב שקוצ'י עדיין ישנה
ותכנן לצעוק עליה. בדרך הוא שם לב שהשטיח עושה קולות של שפריץ
שפריץ אז הוא חשב שקוצ'י נרדמה באמבטיה. כשהוא פתח את הדלת,
הזעקה החזקה שהוא צעק הזכירה יותר סרטי אימה זולים שראיתי
כשעוד התלהבתי מ'פסיכו' בשחור לבן. קוצ'י היתה בתוך האמבטיה
שקועה בתחתית או צפה למעלה- לא עקרוני. לבושה בשימלת הכלה של
אימא שלה. השמלה הלבנה הוכתמה בדם שזרם מפרקי ידיה האדומים
והחוורים. עיניה היו פקוחות לרווחה מסתכלות דרך תקרת החדר,
מסתכלות מעבר לבטון אל תוך העננים. ארמנד שמסתבר שהיה טראומטי
מלראות אנשים מתים, בערך מאותו הזמן שמצא את אימא שלו עם הראש
בתוך התנור, נלחץ והתקשר ישר למספר הראשון שהוא מצא בספר
הטלפונים של קוצ'י- אני. הגעתי לשם אחרי עשר דקות עם
המשטרה.רב ניצב אביעד היתה בת שלושים וזו היתה הפעם הראשונה
שהיא רואה גופה. אין מה לעשות- ארץ ישראל.אני ישבתי ליד
האמבטיה. הושבתי בעזרת ארמנד את קוצ'י באמבטיה. היא היתה קלה.
מקסימה ממש. ליטפתי את שיערה הרטוב והחסר צורה. למרות שהיא
ישבה קוצ'י הסתכלה למעלה. ידיה הכחולות היו חסרות חיים מונחות
בעדינות על יריכיה. הסתכלתי עליה. היא היתה יפה. אימא שלה
הגיעה ודיברה עם השוטרים. אני הלכתי משם. נתתי לה זמן להיות
לבד. הרבה זמן כי אפילו לא הגעתי ללויה. העדפתי לראות זינזאנה.
לא הלכתי גם לנחם אבלים כי בתכל'ס להורים שלה לא היה איכפת. הם
רק ישבו באבל כי הם זכו לפירסום בעיתון. 'בתו של המליונר
גורדון, קרן צ. גורדון, התאבדה ביום רביעי בדירתה בצפון תל
אביב.' קרן צ. גורדון. קרן צאלה גורדון. קוצ'י. ילדה יפה. מתה.
הלכתי לקבר. בית קברות יפה זה, בית קברות ירקון. אבל היא נקברה
בבית הקברות הפרטי של קיבוץ החותרים. זה בצפון, שעתיים נסיעה
מתל אביב. שמתי לה על הקבר את השרשרת שלה, שמצאתי בביתה. שמתי
לה על המצבה אבנים ופרחים. ישבתי ליד הקבר וחשבתי לעצמי בפעם
הראשונה מאז שקרן מתה, למה היא עשתה את זה, הרי בלילה לפני
דיברנו על לטוס בפסח לאיטליה. נשכבתי ליד הקבר שלה ועטפתי את
עצמי במעיל שלי. העברתי את המעיל מעל הפנים שלי ועצמתי
עיניים.
נלחצתי וקמתי. מלמלתי ביי ורצתי מייד לאוטו. נסעתי משם כל עוד
רוחי בי.
מה אני יכול להגיד? כאב לי. אחרי שנה ראיתי ילדה קטנה, ממש
יפה, בת אחותי. דוראל. היא היתה ממש דומה לקוצ'י. חיבקתי אותה.
קרן צ. גורדון התאבדה ביום רביעי בבוקר. מאז, כל יום רביעי
שחור מהרגיל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.