בהתחלה היה קיץ ואיתו ילד חדש. הגיע הסתיו העלים נצבעו בחום
ואפור ונשרו מן העצים, השמים נעשו כהים והעולם נראה כמו נכנס
לתרדמה. והוא עם העיינים הכחולות שלו נראה כאילו הוא מתבונן
בעולם בפעם הראשונה, מכין את עצמו למשהוא גדול שהולך לקרות.
ואז בא הגשם הראשון ששטף את הרחובות והאנשים ואחריו החורף והוא
כמו הטבע נכנס לתרדמה עמוקה והתעורר רק כאשר פרח הפרח הראשון
של האביב. ושוב קיץ קשה ומכאיב. וכאב לו יחד עם הנהרות
המתייבשים והפרחים הנובלים.

בהתחלה היתה נערה צעירה ויפה שטיילה על החוף עם שער אדום
מתנופף ברוח ובגד ים שלא משאיר מקום לדמיון, מסובבת אחריה
ראשים ולא דופקת חשבון לאף אחד, עושה מה שהיא רוצה- מתי שהיא
רוצה, ילדת רחוב ששיכת לטבע ילדת טבע ששיכת לרוח.

ובסתיו היא פגשה אותו והוא הבטיח לה את העולם הירח והכוכבים
ונתן לה עלים שנשרו מהעצים והביא לה את העננים אפורים שכיסו את
השמיים ובתמורה ביקש רק את הלב שלה.
וילדת הטבע והרוח שנתנה לו את ליבה למשמרת לא ראתה את שיביא
הזמן.
ואז החורף שב וכמו העלים שהביא לה התחילה למות ורצתה לברוח אבל
איך בורחים מגשם? הוא הקיף אותה מכל הכיוונים חדר לעור שלה,
לנשמה שלה. והלב שלקח החל לקפוא.

ואז באביב כשפרחו השקדיות הוא עזב והשאיר אותה לבד.
ויחד עם הפרחים צמח לו תינוק, שנולד בין שדות ירוקים ופרחים
לאמא ילדת רחוב ששיכת לטבע ילדת טבע ששיכת לרוח.