|
כשהשקט חודר בי פנימה
אתה צף ועולה
מבהיק בזוויות עיניי
חשוף מכסות מוסר
מותח חיוך חתולי, תאוותני על שפתיי
אני מגלגלת אותך בפי
קריר ומרווה כיין
טועמת מרקם זיכרונות
מלקקת משפתיי שרידי ערגה
נושמת אותך פנימה
סופגת אותך שוב לתוכי
עד יסער בי השקט הבא |
|
|
פעם התעלסתי עם
הרמיונה המפתה,
ולמתניה,
אפרודיטה מפפוס,
היתה חגורה
צבעונית, מרוקמת
בכתובת זהב:
"אהב אותי,
ואל תעלב אם אני
שוכבת עם זר."
אסקלפיאדס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.