ביום קר וגשום, האנשים נסעו עם עגולתיהם, חפזו בציפיייה גדולה
להגיע הביתה לפני שבת הגדול. עגלה אחת עם מצרכי חקלאות נתקעה
באבן ונפלה אל תוך תהום חשוכה שקורנת אבודה מוחלטת אך, כיפה
וציצית הייתה להם מפני צרות החשכה, מפני הירח.

בסוף יום שישי במקום בו השמש והירח נפגשים, קרה דבר משביב
ומזעזע! האנשים פתחו את ספר התנ"ך בעליזות של אחד מגדולי
הרבנים הצדיקים או החוטאים ביותר. הנשים חתכו את החלה בחיוך של
רובוט משומש בעוד שהילדים מחכים שמפקדם יקרא כבר את ספרו הארוך
והעבה ויקבלו חלה מקודשת ככיבול.

השמש שלח מבט אחרון וסופי על העולם ועל תכולתו ועל כל מה
שמתחבא מאחוריו בעוד, שבעידנות נשית ורכה עלתה הירח בריקוד
קופצני אל עבר הרקיע כעצרה בתמיהה,מזועזעת לגלות שהשמש בריחופו
האיטי עוד לא פינה את במת השמיים לריקוד הלילה שלה. הירח ריחפה
במהירות קולנית וצווחנית וכיסתה את העולם בשבת הגדול הקדושה.
היא נחתה ודילגה בזהירות על קליפת השמש. השמש הסתכל בעיניה
,נשף בחזרה את אורו וגירש את ריקוד הלילה אל השממה השחורה.

האנשים עמדו בכל העולם מחולקים לשתי קבוצות: אחת מוארת כאורו
הצדיק של השמש ואחת שחורה ושכוחה כחשכת החטא שגברת הירח
מביאה.
הירח לא התייאשה, התיישבה על ברכיי השמש ופיזזה את כוכביה
בשמיים תוך כדי ריקוד שטני של הלילה. ככה עמד עם שלם מחכה
לחגוג חירותו ושני מחנות שחיים בשעון החול של הזמן המשתנה. פעם
לילה ופעם אור, פעם אחת חוגגים אנו ופעם לא, ובעולם פעם שורר
שלום ובחשכה מתים האנשים. השמש והירח היו נחושים לכסות את צילם
הקודר או הצודק, אתם תחליטו מה למי...

השמש והירח יישרו מבט לעיני השני, קרב על עתיד לא מודע נגד
הידוע והישן מתרחש בזירת השמיים. יופי כנגד אכזריות, חטא מול
צדק, רוע נגד טוב.
שניהם יצאו מתוך עמדתם הפפסלית והסתובבו כמו אויב ואוהב כאחד
בתוך חלום בלהות שבסופו מישהו מפסיד ומישהו מנצח.
חזה השמש הטיח בעזות רוח בגוף הירח. הירח מצדה אחזה את ידי
השמש והתחככה במבט מפתה וערמומי בגופו בזמן שהאור והצל נפגשו,
כשהירח והשמש נפגשו.

שבת הגדול נגמרה והירח עלתה לשלוט בכעס ותיסכול לשלוט בעולם.
מרוב תיאוב הטביעה את כל היבשות ואת החיות מחקה ושרפה חוץ משני
בני אנוש הפכים- שמש וירח, שנחרץ גורלם להוליד מחדש את העולם.
חצי חשוך וחצי אור, חצי טוב וחצי רע...וכך הגענו לנו עד
הלום...