|
חרוז אלים נעוץ
בין שתי עיניי
משאיר אותן פקוחות:
בחריכת ההגיון,
בשביל של ציפיות.
לפיד אחד מבעיר
את אוד חיי
בכל נפילה
מחדש:
בהנשמות מלב אל הנייר,
בהזיית הנצח.
אל תעזבו אותי
בדד
להיות לכם לשעשוע
בלילה סוער,
הבעירו בי ללא רחם
מלחמת יצרים
עד סוף ימיי. |
|
|
אני עולה כמו
השמש, היושבת
מעליך, ורושמת
בקרניה את יומך.
אני קרובה כמו
הגשם, על ראשך
ועל פניך, והמים
שבפיך לטעמך.
איזה שיר.
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני מאבדת
כל שריד לציניות
בדקה לשתיים
בלילה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.