אורן עשה את דרכו לקראת התור הגדול, השעה הייתה בדיוק חצות,
"פתיחת שערים", הוא היה לבדו, הרחוב היה שקט, אפילו צלילי
המועדון לא בקעו החוצה ממנו, אולם ככל שהתקרב יותר לתור הגדול
עלו באוזניו הרשרושים המבולבלים של עשרות שיחות המתנהלות בו
זמנית.
אורן מעולם לא יצא לבדו למועדון, הוא מעודו גם לא ביקר במועדון
המסוים הזה, אך לפי מראם ולבושם של האנשים (לרוב על פי שמות
הלהקות שהיו כתובות על חולצותיהם השחורות), הוא ידע שזה מקום
טוב, בנוסף היו לו המלצות.
ברגע שהגיע לקצה התור ההומה הוא הבחין בה, יפיפייה, שיער שחור
גולש, עיניים כחולות אפורות, תווי פנים ילדותיים מאופרים
בשחור, מעט גבוהה ממנו, לבושה בשמלה גותית שחורה, מגפיים
גבוהות, לצווארה קולר ניטים עדין, על אצבעה מתקן כסוף שנראה
כמו חלק מכפפת שריון של ימי הביניים שהסתיים בחוד, חיננית אך
מאיימת למדיי, מבטה היה פרוע, טורפני.
אורן לפתע חזר להכרה תודות לנקישה פתאומית של אצבעות מול פניו,
"שאלתי, בן כמה אתה?" פנה אליו אחד האנשים בכניסה בטון מרוגז
מעט, אורן היה המום מידי מכדי להגיב, הוא פשוט שלף חוגר והציג
אותו לשומר, השרשרת נפתחה, הוא נכנס פנימה אחרי טור קטן של
אנשים, השרשרת נסגרה מאחוריו.
שתי הבנות שבכניסה היו חמודות, הוא השתדל לחייך אליהן בעודו
מציג להן את ההזמנה שהייתה ברשותו בצירוף לשלושה שטרות של 20
שקל, את הפתקית הירוקה שקיבל מסר לאדם שישב לצדן ובתמורה קיבל
חותמת שחורה על זרועו הימנית. הוא נכנס.
לפני שעלה במדרגות האדומות שהובילו אל המועדון הוא קלט מימינו
שולחן קטן עליו נחו המוני הזמנות לשבוע הבא, בנוסף לכמה הזמנות
נוספות למספר מועט של אירועים אחרים, הוא לקח בחיוך הזמנה,
קיפל ודחף לכיסו והחל לטפס מעלה במעלה המדרגות.
המוזיקה עטפה אותו ואחרי כמה רגעים נעטף גם באנשים, הוא הגיע
למעין רחבה גדולה, הרצפה הייתה עשוית עץ והמקום השרה אווירה
קלילה, המוזיקה הייתה לרוב של שנות ה80 ולפעמים קצת תעשייתי,
הוא החליט לסייר קצת במקום. רוב האנשים נראו כמו כל השאר, אך
פה ושם הוא קלט מספר אנשים "מוזרים" חלקם מקועקעים, חלקם
מנוקבים בהמוני עגילים, היה שם אפילו אדם מוזר שלבש שמלת עור
סינטטי אדומה וכפפות ארוכות שהגיעו עד מרפקו, עיניו היו מאוד
מוזרות ועל אצבע אחת לבש את המתקן הכסוף המוזר. אותם אנשים
גרמו לו לחשוב שהמקום כנראה ממש ממש טוב. חוץ מזה היו כמה
ספות, קירות אדומים ופאב קצת שקוע אך הומה אדם.
הוא נדחף לתוך התור הפעלתני של אנשים ההולכים ושבים וחיכה,
אחרי זמן מה הברמן החייכן התפנה אליו, "וודקה לימון" הייתה
הבקשה, הוא קיבל לידיו כוס גדולה מלאת וודקה, מיץ לימון, קרח
ואף כמה פרוסות לימון מפוזרות, הוא שלשל שני שקלים לכוס הטיפים
כאות להערכה, הברמן קרץ לו והוא חייך ועשה את דרכו לכיוון
המדרגות.
ליד השירותים הירקרקים הוא שם לב שקיימות עוד המון מדרגות בתוך
המועדון עצמו, ברגע שהגיע אליהן עטפה אותו מוזיקה מסוג שונה
לגמרי, כבדה, רועשת, חזקה, הוא חייך ולגם קצת מהוודקה, הוא עמד
על מעין מרפסת שכזו שהשקיפה מטה אל רחבת ריקודים נוספת, משמאלו
היו כמה ספות, מימינו המדרגות התפצלו מעלה ומטה, הוא החליט
לגשת למעלה.
במהלך הטיפוס הלא כל כך ממושך הוא ראה כמה נערות בדרכן מטה,
כולן היו חמודות והוא הגיע למסקנה שהבנות במקום הזה יפות יותר
ברובן מאשר בכל שאר המקומות שהיה בהם.
הטיפוס הוביל לחדר קטן וחשוך, הוא מעד וכמעט הפיל את הוודקה,
הביט מטה וקילל את המדרגה הבלתי נראית, מסביבו היו המון ספות,
משמאלו שירותים מימינו חדר שכניסתו מוסתרת בוילון,מהחדר בקעו
קולות משונים, מוזיקה, אולם לא מוזיקת ריקודים, פס קול של סרט
כנראה, מלפניו היו מדרגות עץ. מתוך סקרנות הוא טיפס במדרגות,
הוא הגיע למקום חשוך לגמרי, ללא מוזיקה, הוא לא יכל לראות דבר,
אפילו לא את הוודקה שהחזיק בידו, הוא שינה את דעתו וירד למטה,
הוא המשיך מטה בגרם המדרגות, חזרה למקום דרכו נכנס ועוד למטה,
שוב תאורה אדומה, מין קומת ביניים שכזו בה היה מעין באר, אולם
לפי הניחוחות מעוררי התיאבון הוא הבין שלא היה שם אלכוהול. הוא
לא היה רעב אולם, הוא לקח עוד לגימה ארוכה מהוודקה והמשיך
לרדת, לבסוף מגיע לרחבה, שהייתה אפלה ורועשת, המוזיקה השתוללה
במעין טירוף שכזה וכמותה האנשים, גם כאן היה באר אולם אורן
הסתפק במשקה שהיה בידיו (שכמעט והועף עשרות פעמים ע"י אנשים
שרקדו בעיוורון חושים).
אורן סיים את המשקה והצטרף אליהם, מול עמדת הדי ג'יי הייתה
מעיין במה רחבה בגובה כמה סנטימטרים מהרצפה, אורן התמקם עליה
ביחד עם עוד כמה אנשים.
תחילה הוא הרגיש קצת נבוך, את רוב השירים הוא לא הכיר ונראה
היה שרוב האנשים ידעו מייד מה מצפה להם בתחילת כל שיר, אך עד
מהרה האלכוהול והקצב סחפו אותו והוא הרגיש כמרחף, רוקד מעט
לבדו ומידי פעם מצטרף למעגלים קטנים של אנשים שהיו מסביב, אחרי
כמה זמן הוא לקח עוד משקה, שוב וודקה, אך הפעם היה בתוכה למון
ליים, הוא לא שם לב לשעה, הערב נראה מושלם.
רוב הבנות שהיו לידו כשרקד היו יפיפיות, רובן לבושות בשחור,
רובן בעלות מראה אפל, אולם הוא היה ביישן מידי מכדי לעשות צעד
כלשהו.
מתישהו, לקראת או אחרי אמצע הלילה הוא ראה אותה שוב, לבדה,
רוקדת בתיאום מושלם עם המוזיקה, או שמא הייתה זו המוזיקה
שהתנגנה בתיאום מושלם לתנועות גופה החטוב, תנועותיה המתפתלות
בעודה רוקדת היו מלאות חן של רקדנית בלט, אמנם בו זמנית הכילו
קסם של ילדת רחוב קשוחה ועצמאית, השמלה הגותית שלבשה נצמדה
לגופה, חושפת את הירכיים העגולות, מבטו של אורן היה מרותק
אליה.
מידי פעם היא שילחה בו מבטים שננעצו ישירות בגופו, רוב הזמן
פשוט השפילה את עיניה ונתנה למבטו לשטוף את גופה המושלם
שהתנועע בצורה סקסית ועם זו מאופקת למדי.
המוזיקה נפסקה.
כשהתחיל השיר החדש כולם הריעו, אורן עדיין לא ידע באיזה שיר
מדובר, הוא ניסה כמיטב יכולתו להקשיב למילים בעודו אחוז שיתוק
ומבטו מרותק לדמות האפלולית שהתחילה לנועה בצורה בוטה מאוד.
"your cruel, device, youre blood like ice, one look could
kill, my pain, your thrill.."
אורן נשך את שפתו התחתונה כשזיהה לבסוף את השיר   "poison"  
הוא אמר לעצמו ושפתיו החלו לדקלם בשקט את מילות השיר כאילו
בכוחות עצמן, עיניו לא הפסיקו להביט בה.
היא שמה לב לשפתיו שפתיה זזו עם המילים גם כן, היא הביטה בו
לרגע.. וחייכה, הפעם לא היה ספק.
היא הביטה בו ושלחה את ידה קדימה כשאצבעה מתקפלת קדימה ואחורה
בתנועה מזמינה ואיטית ועיניה הכובשות לא מרפות מעיניו. הוא לקח
צעד קדימה, עדיין מעט מהוסס, עוד צעד ועוד צעד, הוא התקרב
אליה, ליבו דפק בחוזקה ובמהירות אך פניו היו שלוות הוא ידע
להסתיר זאת בצורה מושלמת, היא הביטה בו וחייכה, הוא פשוט ידע
שהיא יודעת, כאילו יכולה לחוש בפעימות ליבו.
היא החלה שוב לרקוד, הפעם גופה קרוב לשלו בתנועות שסחפו אותו,
כמעט הפנטו אותו, ניסיונות נואשים שלו לרקוד כמוה הסתיימו
בחיוך מתקתק וליטוף אוהד, לבסוף השיר הסתיים.
בדממה שלפני השיר הבא הוא הצליח לומר "שלום, אני אורן", היא
הביטה בו, "שלום" הייתה התגובה היחידה, בניגוד לתווי פניה קולה
היה הכל חוץ מעדין, היא לקחה אותו בידו "בוא אורן" היא אמרה,
נדמה היה לו ששמע שמץ של מבטא בקולה, אולם לא יכול היה לשייך
אותו.
היא משכה אותו אל מחוץ לרחבה ובמעלה המדרגות, כל הדרך אורן
ניסה לשאול אותה לשמה, או אולי לגילה, אולם לא הייתה תגובה,
אורן הסיק שהיא לא שומעת אותו בגלל הרעש הרב, לבסוף אחרי טיפוס
ממושך הם הגיעו שוב לחדר העליון, חשוך ומרוהט בספות, רובן היו
תפוסות בשעה זו, על ידי זוגות רבים שנכנעו לתשוקה ונמסו אחד על
השני ואל תוך הספה, הם הצליחו למצוא מקום פנוי למרות הכל.
הם התיישבו קרובים מאוד, תחילה אורן ניסה שוב לפתוח בשיחה,
אולם שוב לא הייתה תגובה, הפעם ייחס זאת אורן לרעש הרב שבקע
מהחדר שכניסתו הייתה סגורה בוילון.
לבסוף הסתיימו ניסיונותיו הכושלים של אורן לפתוח בשיחה על ידי
אצבע קרה ועדינה שנחה על קצות שפתיו, היא הביטה בו, נעלה את
עיניה הכחולות אפורות אל תוך עיניו וליטפה את פניו בעדינות,
אורן קפא מעט, היא התרוממה, נעמדה מולו, מביטה בו מלמעלה מביט
בה בתשוקה, היא לקחה צעד קדימה ונעמדה עם ברך אחת על הספה מצדו
הימני, הברך השניה לא איחרה להתמקם בצדו השמאלי והיא ישבה
עליו, מרתקת אותו לספה, ידיה מסגרו את פניו, עיניה עדיין
מקובעות בעיניו, היא נשקה לו בעדינות.
אורן חש את שפתיה על שפתיו, מגען היה קריר, ניגוד גמור לחום
הלוהט של שפתיו שלו, היא מצצה את קצות שפתיו בעדינות, מחדירה
את לשונה אל תוך פיו בתנועות מתגלגלות לסירוגין, ידה האחת החלה
לסייר על גופו, תחילה על צווארו ואז מטה אל חזהו העולה ויורד,
מטה אל בטנו המתכווצת, מטה אל המפשעה ואל הזקפה הקשה. ידו של
אורן נשלחה מטה אינסטינקטיבית אך כשהגיעה אל ידה, הוא חש במעין
חולשה שכזו ופשוט הניח את ידו על ידה שליטפה, חפנה וחקרה
בסקרנות את איברו, ידה השניה, זו עם המתקן החד על האצבע נשארה
על פניו, מלטפת מידי פעם את צווארו בעדינות, מעבירה בו
צמרמורות ולא מפסיקה לנשק. הוא שלח את ידו האחרת אל ראשה, ליטף
בעדינות את שיערה, החליק מטה אל צווארה והמשיך מטה אל החזה
שלה, הוא חפן בעדינות את השדיים המושלמים שלה, הם לא היו רכים
מידי, הוא יכל להרגיש את הפטמות הזקורות מתחת לשמלה הגותית
השחורה. היא גנחה ואגנה החל לנוע קדימה ואחורה בתנועות קצובות,
שפתיה ולשונה נישקו חזק יותר, מידי פעם לשונה נשלפת החוצה
ומלקקת את פניו וצווארו של אורן, ידה האחרת, זו שחפנה את זקפתו
תפסה בעדינות את ידו ומשכה אותה אל בין רגליה, ידו של אורן
החלה לשוטט במעלה הירכיים הלבנות והחטובות שלה, בעוד ידה מחדשת
את מתקפת הליטופים בין רגליו. עור ירכיה הרגיש חלק כמשי, גם הן
היו קרות, ידו חפנה אותן ליטפה ולשה את הבשר העדין, ידו האחרת
חדרה אל מתחת לשמלה דרך המחשוף והחלה ללטף ולעסות את השדיים
מעל החזייה.
לבסוף מסעה של ידו של אורן הביא אותה אל בין הירכיים המדהימות,
התחתון היה ספוג רטיבות ולהט מחום, אורן שם לב שזו הייתה
הנקודה החמה היחידה בכל גופה, הוא החל ללטף בעדינות בעזרת
אצבעותיו את התחתון הצמוד, בתנועות מעגליות, רכות. הדבר הטריף
את חושיה, היא החלה לנוע קדימה ואחורה עם אגנה בעוצמה, רוכבת
על היד של אורן, מרתקת אותו חזק לספה, אורן לאט לאט הצליח
להרגיע אותה, הצליח לרסן אותה מעט והמשיך שוב בלטיפותיו, ידה
פתחה לאט אך במיומנות את כפתורי מכנסיו וחדרה אל מתחת
לתחתונים, היא תפשה בגסות את איברו והחלה להניע את כף ידה מעלה
ומטה, הפעם היה תורו של אורן לאבד שליטה, ראשו נזרק לאחור והוא
החל לגנוח , שרירי אגנו ניסו לנוע מעלה ומטה אך הוא היה מרותק
לספה על ידי גופה השמימי, היא הצליחה לרסן אותו במהרה, היא
הנמיכה את ראשה והצמידה את פיה לצווארו, היא החלה ללקק ולמצוץ
את עורו העדין, תחילה בעדינות אך עם הזמן הגבירה את העוצמה,
ידו של אורן חדרה מתחת לתחתון, הוא החל ללטף את שפתיה
החיצוניות בעדינות, בעזרת קצותיהן של שתי אצבעות, היא ניתקה את
שפתיה מצווארו והחלה ללטף אותו עם כף ידה, מידי פעם משחקת בעור
צווארו עם המתקן החד שהיה על אצבעה, מלטפת ושורטת, נהנית מהכאב
שהיא גורמת, אורן לא יכל להפסיק למרות כל הכאב, אצבעותיו חדרו
לתוך גופה שלהט באותה נקודה, נכנסו ויצאו כאחוזות טירוף, היא
הפסיקה לשחק בצווארו והנמיכה שוב את ראשה, מלקקת את הנקודה
הכואבת ביותר ומסביב לה, מוצצת חזק, רגליה מחבקות אותו, ידה
האחת לא מפסיקה ללטף את איברו, ידה האחרת מצמידה אותו אליה,
אצבעותיו החלו לשחק בדגדגן העדין שלה, היא החלה לגנוח מעונג,
הפעם לתוך צווארו של אורן, הפעם תנועות האגן שלה היו חזקות
יותר ממה שחשב אורן שבחורה בגודלה מסוגלת, היא מצצה חזק יותר
ויותר, אורן החל לחוש כאב עז בצווארו, אולם התשוקה לא אפשרה לו
להפסיק, הוא הרגיש שהוא עומד לגמור, אצבעותיו עבדו ביתר חריצות
בתוך גופה, מלטפות ומענגות את הדגדגן הקטן, ידו האחרת עדיין
לשה את שדייה במרץ, ללא הפסקה. אורן החל להרגיש חולשה, ככל
שעינג אותה יותר כך גבר כאבו, תחושה מוזרה של צינה החלה להתפשט
במורד גופו, החל מצווארו, הוא גנח בקול חלוש, היא נאנחה בקול
עמוק וחזק, הוא הרגיש כל כך קרוב, הוא היה על סף שיא, התשוקה
שטפה אותו כמו גל, מנפצת אותו אל הסלעים, משאירה אותו חלש, חסר
אונים, היא מצצה את צווארו חזק יותר, גונחת ונאנחת בקול שהחל
להישמע מעל רעש המוזיקה במועדון, אורן הרגיש איך גופו נכנע לאט
לאט, החיבוק של ירכיה התחיל ממש להכאיב לו, למחוץ אותו, הוא
התקשה לנשום, ניסה לזעוק אך ללא הצלחה, וכל אותו זמן ידיו לא
הפסיקו לנוע, בתוך גופה ומחוצה לו, היא לא הפסיקה לגנוח ולא
הפסיקה למצוץ, חזק כל כך. אורן כמעט והגיע לשיאו, תחושה של
בחילה עטפה אותו הוא נשך את שפתו התחתונה מתוך כאב ותשוקה, היא
שיחררה אותו..
הוא נפל...
עיניו נשארו פקוחות, גופו הקר והכואב היה משותק, המועדון החשוך
ממילא החל להחשיך יותר ויותר, היא נעמדה, הוא יכל לראות את
ירכיה הלבנות והחטובות מתחת לשמלתה בעודה פוסעת מעליו ויורדת
מהספה, טיפת דם ניגרת בזוית שפתיה הסקסיות, היא יצאה מטווח
ראייתו, הוא נשאר שכוב, מביט כלפי מעלה, אל מדרגות העץ והחדר
החשוך לגמרי שהובילו אליו, החדר המשיך להחשיך, הקור המשיך
להתפשט בגופו, בסופה של דקה שנראתה כמו נצח הוא יכל לראות אותה
ממהרת במעלה המדרגות ואחריה מישהו בשמלה אדומה וכפפות שחורות,
הוא זיהה אותו לשבריר שניה מתחילת הלילה. "חיכיתי לך יותר
מידי!" נשמע קולה בטון תקיף, המבטא כעת היה מורגש יותר, "הייתי
מאוד רעב" נשמע קול גברי בטון מתנצל בעל אותו מבטא, "מהר, עוד
מעט בוקר!" הפעם קולה היה מזרז, אורן ראה אותם רצים במעלה
המדרגות ונכנסים לחדר החשוך, צוהר קטן נפתח ודרכו ראה את אורות
העיר, הם קפצו מתוכו, הצוהר נסגר, החדר השחיר שוב.
הכל השחיר...